"וּבְכֵן לְךָ הַכֹּל יַכְתִּֽירוּ, לְאֵל עוֹרֵךְ דִּין..." (מתוך תפילת ראש השנה).
נושא הוראות פתיחה באש של חיילי צה"ל, בעיקר בעימותים עם הפלשתינים ביו"ש, חזר לאחרונה לכותרות בעקבות העימות שפרץ בין ישראל וארה"ב, כאשר אחרי התחקיר הצבאי, שקבע כי סביר להניח שלוחם צה"ל ירה למוות בעיתונאית שירין אבו עאקלה בשוגג במהלך חילופי אש בג'נין בחודש מאי השנה, דרשה ארה"ב מישראל לשנות את הוראות הפתיחה באש, ונענתה בתגובה תקיפה של רה"מ יאיר לפיד: "לא יכתיבו לנו הוראות פתיחה באש כשאנחנו נלחמים על חיינו".
הנושא עלה לדיון אחרי האירוע בו נפל ביום רביעי שעבר רב-סרן בר פלח ז"ל, סגן מפקד סיירת חטיבת הנח"ל, בהיתקלות עם מחבלים ליד מעבר ג'למה בצפון השומרון, והחשדות שהועלו שמותו נבע מתוך הקפדה יתרה על הוראות פתיחה באש, המסכנות את חיילי צה"ל.
מי שרוצה לדעת מתי החל שיבוש הדעת בנושא 'הוראות פתיחה באש', מהיכן נולד הנוהל האווילי של 'הקש בגג' לפני חיסול מחבלים (שלא קיים בשום צבא אחר בעולם), מוזמן לקרוא את ספרו החדש של אלוף (מיל') יצחק מרדכי, שהיה אלוף פיקוד המרכז לפני 35 שנה, כאשר פרצה האינתיפאדה הראשונה. בספר 'בעד עמי ולמען ארצי' (הוצאת ידיעות ספרים) מספר מרדכי על התערבות היועצים המשפטיים בפעילות המבצעית של צה"ל עם פרוץ האינתיפאדה. הוא נותן אולי תשובה לשאלה שהוא לא שואל בספרו, אבל רבים שאלו את עצמם במרוצת השנים, למה האינתיפאדה ארכה זמן כה רב, ולא דוכאה מיידית?
וכך הוא מספר (עמ' 240-242 בהשמטות הכרחיות):
"רבין (שר הביטחון בממשלת האחדות בראשות שמיר עם פרוץ האינתיפאדה – ח.ה.) נהג להגיע לשטח, והיינו זזים הצידה לשיחה קצרה בארבע עיניים. הוא עישן הרבה, וניתן היה להבחין במצוקה שבה היה נתון. הוא חושב כאיש צבא, מבין מה קורה, יודע מה צריך לעשות, אבל יודע גם מה אי אפשר לעשות. יודע שאין אישור לפעולות כאלו ואחרות, שהיו יכולות לזרז את התוצאות בשטח. הדרג המשפטי לא מאפשר לדרג המדיני לתת הנחיות כאלה, הן לא חוקיות.
"הנוהל הוא שצריך קודם ירי אזהרה. אבל הם בקסבה, לא במדבר. ירי אחד לאזהרה – ואין מה לירות עוד כדור, כי כבר אין על מי"
"לא רק רבין במצוקה. היא מחלחלת עד לחיילים בשטח, שקולטים את הקושי בין רצונם לבצע לבין המגבלות המוטלות עליהם. הם חשים שמשאירים אותם בשטח עם הוראות שמקשות עליהם להשיג תוצאות חדות ומיידיות. אתה המפקד שלהם, אתה מצוי בין הדרג המדיני – שאת האילוצים שלו אתה מבין – לבין החיילים שמבקשים הוראות ברורות: יותר חופש פעולה ויותר גב ותמיכה..."
וכעת קיראו את התיאור הבא:
"ידענו על כמה מחבלים שמסתובבים חופשי בקסבה של שכם. מחבלים שנמצאים על הכוונת שלנו כבר הרבה זמן. יש להם דם על הידיים, דם של יהודים – וגם של בני עמם. כאשר הם יוצאים מהקסבה, אנחנו מזהים אותם דרך הכוונות של הצלפים, שממוקמים על הגגות. צלף לא יכול להחטיא ממרחק כזה, אבל כדי לקבל אישור לירי, אני צריך להגיע עד לראש הממשלה.
"הנוהל הוא שצריך קודם ירי אזהרה. אבל הם בקסבה, לא במדבר. ירי אחד לאזהרה – ואין מה לירות עוד כדור, כי כבר אין על מי. אני מתייעץ עם הרמטכ"ל ומסביר לו שיש לנו הזדמנות לפגוע בחוליה המסוכנת ולהוריד אותה, אבל דן שומרון מבקש שאציג את התוכנית בפני שר הביטחון.
"שר הביטחון מבקש שאציג את זה לראש הממשלה. מתקיים דיון אצל ראש הממשלה, והיועצים המשפטיים מסבירים שאי אפשר ישר לירות, גם אם מזהים בוודאות את המחבל או המחבלים. צריך התראה מקדימה. זו גם עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה. אני מסתכל על פניו הזועפות של יצחק שמיר. ברור לו כעת עד כמה המצב מסובך: מחבלים מרצחים מזוהים בוודאות, צלפים ומפקדים על הגגות – אבל ללא ירי אזהרה אין אישור לפעולה! צריך למצוא פתרון אחר, דרך מתוחכמת יותר לפגיעה בחוליות המבוקשים, ובראש וראשונה במחבלי 'הפנתר השחור'..."
עד כאן מספרו של איציק מרדכי. הפתרונות נמצאו. הראש היהודי ממציא לנו פטנטים. רק המחיר בחיי אדם היה גבוה מהנדרש.
מהחלוצים של הר חברון
יש לא מעט מהסמליות שאליקים העצני ז"ל הלך לעולמו בכ"ב באלול – היום בו לפני 55 שנה קם קיבוץ כפר עציון, היום בו החלה למעשה ההתיישבות היהודית ביו"ש, שהעצני היה אחד ממחולליה. אליקים העצני היה מזוהה אמנם עם ההתיישבות בחברון ובקרית ארבע, בה התגורר מיומה הראשון ועד יומו האחרון, אבל היה לו חלק רב גם בהקמת כפר-עציון. כשחנן פורת ז"ל החל לדפוק על דלתות הממשלה בבקשה/דרישה לחדש את קיבוץ כפר-עציון, הוא נתקל בכתף קרה מכל הגורמים. חנן (שהשבוע מלאו 11 שנים לפטירתו) היה אז בחור צעיר, בסך הכל בן 23. היו לו להט, אמונה, כושר שיכנוע – אבל הוא פחות הכיר את מערכות השלטון. אליקים העצני, עורך דין ידוע מתל-אביב, כבר עבר את גיל ה-40, והיה מוכר מפעילותו ב'שורת המתנדבים', שפעלה לחשיפת שחיתויות בשלטון בן-גוריון בשנות החמישים. העצני גרס שללא מאבק ציבורי גלוי ורועש דבר לא יזוז, ושיכנע את חנן פורת לפעול בגלוי. בראיון לתיעוד של מרכז בגין משנת 2018 סיפר העצני: "ישבנו בתכנונים על גוש עציון, לפני חברון. בין היתר בבתי קפה בתל אביב, ובמשרד שלי. הייתי בתוך העניינים של קודם להתחיל בכפר עציון, כי זה הכי טרי בתודעה של הציבור".
עוד לפני כן, מיד אחרי מלחמת ששת הימים, הקים העצני עם הסופר אהרון אמיר, גוף שנקרא 'המטה להחזקת השטחים'. אחרי הקמת כפר-עציון הם החלו בניסיון לעורר מודעות לעניין יישוב חברון. השניים הוציאו דף לחלוקה בבתי-הכנסת ובו קריאה לחזור לחברון. פגישה עם הרב לווינגר, הכניסה גם את הרב לווינגר לנושא חברון, במלוא ישותו.
אחד הדברים המפתיעים היו היחסים הטובים של העצני עם ערביי חברון. לאחר שיחרור חברון במלחמת ששת-הימים ללא יריה אחת היו ערביי העיר משוכנעים כי עת הנקם על פרעות תרפ"ט הגיעה, ואולי גם על רצח לוחמי גוש-עציון בתש"ח. פחדם התחלף בתדהמה משראו את ההתנהגות האנושית של חיילי צה"ל כלפיהם. ראש עיריית חברון מוחמד עלי ג'עברי. 'השועל הערום' כפי שכונה, ביקש מההתחלה לקשור קשרים טובים עם השלטון הישראלי החדש. אליקים העצני סיפר כי ג'עברי פנה לשלטונות לשקם את הריסות בית-הכנסת אברהם אבינו שהשלטון הירדני הפכו לבית-שימוש ציבורי ולדיר עיזים, והיה מוכן אף להשתתף במימון השיקום. "דווקא המושל היהודי" - מספר העצני - "דחה את הרעיון, כי גם המימשל הצבאי היה צריך להשקיע בכך כספים והמושל אמר: יותר טוב שהכסף יילך לחפירות בסוסיה".
העצני היה משוכנע בכנותו של השייח' המנוח. בראיון לבנו סיפר כי "ג'עברי תמיד אמר: 'אני רציתי יחסים טובים עם קרית ארבע, כי הם שכנים שלי'. הוא גם אמר: 'אם אתה קונה בית תבדוק קודם מי השכן, כי אם השכן רע, לא שווה לך גם ארמון. לכן - בואו נעשה דו-קיום'. ג'עברי היה הערבי היחיד בעל מעמד של שליט מוחלט בין בית-לחם לדהריה אשר באמת השלים עם השלטון היהודי".
העצני היה מהראשונים שהבינו שהבעיה העיקרית של המשילות הישראלית ביו"ש היא בעיית הריבונות. הכל נובע מכך. גרשון שפט ז"ל מספר בספרו 'גוש אמונים – הסיפור מאחרי הקלעים' (עמ' 352) כי "ישראל הראל נבחר למזכיר המועצה (מועצת יש"ע) וברבות הימים לראשה... הוא ראה אתת עיקר תפקידו בהפיכתו של גוף זה לחוד החנית במאבק על קרקעות המדינה. אליקים העצני נרתם לעזור לו בעצה ובהדרכה, ובמיוחד בצד המשפטי, והקדיש לכך חלק ניכר מזמנו... הרוח החיה היו ישראל הראל ואליקים העצני. המאבק היה עתה על החלת החוק הישראלי ביש"ע ושליטה ישראלית מלאה בקרקעות המדינה..."