לא שטחים, לא פלסטינים, לא כבושים

ח"כ מוסי רז התקשה בשבוע שעבר להסתיר את התסכול שלו נוכח החלטת מועצת התכנון העליונה של המינהל האזרחי לאשר 3,000 יחידות דיור ביישובים שונים ביו"ש, ואמר כי "אישורי הבנייה ליותר מ-3,000 דירות בהתנחלויות שבשטחים הכבושים שניתנו הם 3,000 יריקות בפרצוף של מאות אלפי אנשי המחאה הנפלאים שמחו מדי שבוע כדי להפיל את ממשלת נתניהו ולהביא לשינוי".

כל כך הרבה סילופים ודברי הבל בהודעה כל כך קצרה. נתחיל מהתיאור 'שטחים כבושים', ויש המהדרין לאמור 'שטחים פלסטינים כבושים' - שלוש מילים שאף אחת מהן לא נכונה: אלו לא 'שטחים', לא 'פלסטינים' ולא 'כבושים'. נעזוב לרגע את הפן האידיאולוגי - עַם לא יכול להיות כובש בארצו שלו – שעליו אין טעם להשחית מילים עם מוסי רז.

נדבר בעובדות: יהודה ושומרון הם לא 'שטחים', כי בארץ ישראל לכל חבל ארץ יש שם: גולן, גליל, עמק יזרעאל, שומרון, השפלה, מישור החוף, יהודה, חבל עזה. הם לא 'פלסטינים', כי מעולם בהיסטוריה העולמית הם לא היו בריבונות פלסטינית. הקורא, כולל הקורא הוותיק ח"כ מוסי רז, לא יכולים להצביע על שנה אחת בתולדות העולם, שיהודה ושומרון היו בריבונות פלסטינית. וגם אין שום מסמך מדיני או הסכם מדיני מחייב הקובע שהשטח אמור להיות בריבונות פלסטינית אי פעם בעתיד. בהסכם אוסלו אין זכר למונח 'ריבונות' או 'מדינה פלסטינית'. נקבע שם רק שבתוך 5 שנים ייקבע מעמד הקבע של יש"ע אחרי משא ומתן בין ישראל והרשות הפלסטינית. זהו.

והם לא 'כבושים', כי כיבוש הוא מונח משפטי מדוייק שאינו חל על יהודה ושומרון. 'שטח כבוש' הוא שטח שנכבש ממדינה ריבונית. הפלסטינים כאמור מעולם לא היו ריבון בשטח זה. אם כבר, היתה ריבונות 'ירדנית' (שעליה ויתר המלך חוסיין ביוזמתו ביולי 1988) שמעולם לא הוכרה בידי מדינות העולם. לכן טענת ה'כיבוש' היא שקרית.

גם אם נניח לצורך הדיון (זה לא נכון, אבל נניח...) שבתשכ"ז כבשנו את האוכלוסיה ביו"ש, הרי מזה 29 שנה, מאז הסכם אוסלו ב' שנחתם בספטמבר 1995, רוב הפלסטינים חיים בשטחי A ו-B שהם אוטונומיה עצמאית, עם רשות פלסטינית עצמאית שאינה נשלטת בידי ישראל, זולת הנושא הביטחוני. עם קבינט פלסטיני עצמאי לחלוטין, עם פרלמנט פלסטיני עצמאי לחלוטין.

החתימה על הסכמי אוסלו

צילום: לע"מ

90 אחוזים מהפלסטינים ביו"ש גרים בשטח באחריות הרשות הפלסטינית, נושאים תעודת זהות או דרכון של הרשות הפלסטינית, מקבלים אישורי בניה מהרשות הפלסטינית, שולחים את ילדיהם למערכת החינוך של הרשות הפלסטינית, מוציאים רישיון נהיגה של הרשות הפלסטינית, ומטופלים במערכת הבריאות של הרשות הפלסטינית. וגם משלמים מיסים לרשות הפלסטינית.

השליטה הישראלית על שטחי C כיום לא נובעת מכיבוש צבאי, אלא מההסכם המדיני, שעליו חתום לא פחות מאשר יאסר ערפאת. גם ההתנחלויות קיימות כיום מכוח אותו הסכם. המגורים שלי בהתנחלות אלקנה, כמו של חצי מיליון יהודים בשטחי יו"ש, ועוד חצי מיליון בשכונות ירושלים, קיבלו אישור בהסכם מדיני שעליו חתמו ראש אש"ף יאסר ערפאת ונשיא ארה"ב ביל קלינטון: הסכם אוסלו ב'. ה'כיבוש', אם בכלל היה פעם כזה, הסתיים סופית ערב ראש השנה תשנ"ו, 13 בספטמבר 1995, היום בו נחתם הסכם אוסלו ב'.

ההסכם הזה, שנחתם בבית הלבן בחסות הנשיא קלינטון ובנוכחות נשיא מצרים מובארק והמלך חוסיין המנוחים, קבע שיהודה ושומרון יחולקו ל-3 קטגוריות: שטחי A  בשליטת הרשות הפלסטינית, שטחי C בשליטת מדינת ישראל, ושטחי B שבהם האחריות משותפת: הביטחונית בידי ישראל והאזרחית בידי הפלסטינים. והמצב הזה יישאר עד להסדר הקבע, כשבדרך יקבלו הפלסטינים שטחים נוספים - לא את כל השטח (והם אכן קיבלו).

לכן, אם שטחי A לגיטימיים – גם שטחי C לגיטימיים. אם אלו לא לגיטימיים – גם מקביליהם לא לגיטימיים, ואז הרשות הפלסטינית כולה איננה לגיטימית. זה בדיוק אותו הסכם, אותו סעיף בהסכם. איפה כאן הכיבוש?

העובדה ש'העולם' לא מכיר את האמת הפשוטה הזו, היא כישלון מתמשך של ההסברה הישראלית משך יובל שנים, אצל כל ממשלות ישראל. זהו כשלון של מדינת ישראל, שנכשלה בהטמעת העובדה האמיתית שאין באמת כיבוש ביהודה ושומרון, בוודאי לא בעזה. התדמית הירודה של ישראל באירופה, נובעת בעיקר מהדימוי שלא השכלנו למחוק, בגלל הסברה ממשלתית כושלת, ושהערבים מצליחים לשכנע את כל העולם באמצעות תעמולה מוצלחת, שליהודים אין שום קשר ל'גדה המערבית', ושיהודה ושומרון הם 'שטחים פלסטינים כבושים'.

יריקה בפרצוף – של מי?

ועכשיו לטענה שהאישורים הללו הם "3,000 יריקות בפרצוף של מאות אלפי אנשי המחאה הנפלאים שמחו מדי שבוע כדי להפיל את ממשלת נתניהו ולהביא לשינוי".

ח"כ רז, קבל שיעור קצר בדמוקרטיה: מדיניות הממשלה נקבעת לא על פי 'מאות אלפי אנשי המחאה הנפלאים שמחו מדי שבוע כדי להפיל את ממשלת נתניהו', אלא 4 מיליון האזרחים שהטילו את הפתק בקלפי. תוצאות הבחירות הראו שהציבור אכן רצה שינוי – שינוי בהנהגה, לא במדיניות! תוצאות הבחירות הראו שרוב המצביעים רוצים ממשלה ימנית, עם ראש ממשלה אחר שאיננו נתניהו. 65 מנדטים ימניים מובהקים (כולל המפלגות החרדיות ו'תקווה חדשה' של גדעון סער), ו-61 מנדטים למפלגות שהודיעו עוד לפני הבחירות שלא יתמכו בנתניהו (לא כולל מפלגת ימינה). ההידבקות של נתניהו לכיסאו כיו"ר הליכוד, היתה ההתעלמות הראשונה מתוצאות הבחירות. היא זו שסללה את הדרך לממשלה הנוכחית, שטענה אחת לגביה נכונה: לא זו היתה הממשלה שרוב המצביעים רצו לראות.

אם מועצת התכנון העליונה של המינהל האזרחי (מת"ע) לא היתה מאשרת את שלושת אלפי יחידות הדיור הללו, היא היתה יורקת 3,000 יריקות בפרצוף של הרבבות, רוב המצביעים, שהצביעו למפלגות הימין בכנסת.

השאלות שלא נשאלו בתחקיר

ארגון 'עד כאן' יחד עם פורום 'בוחרים בחיים' של המשפחות השכולות חשף השבוע בכנסת את התחקיר המלא על קשרי מפלגת רע"מ עם תנועת החמאס. זאת בנוסף לחשיפה של איילה חסון בערוץ 13, כי ראזי עיסא, בכיר במפלגת רע"מ השותפה בממשלת בנט, תושב כפר קאסם, יו"ר האסיפה הכללית של התנועה האיסלאמית וחבר מועצת השורא, ביקר בעזה בשנת 2019, שם נצפה בטקס של פתיחת עמותת 'יתומי 48' הפלסטינית, ליד בכיר חמאס ראזי חאמד, שהודה לעמותה על הפעילות שלה. עיסא גם קיבל מחמאות מחאמד על הפעילות של העמותה. זה אותו עיסא שנכח גם בפגישה בה נחתם ההסכם בין רע"מ ליאיר לפיד ונפתלי בנט.

חשיפות מטרידות מאד, אבל מעוררות כמה שאלות, לאו דווקא במישור הפוליטי: למה אותו עיסא לא נעצר כבר בנובמבר 2019 אחרי שחזר ממפגש עם החמאס בעזה? איך הוא בכלל נכנס לעזה ויצא משם ומי אישר לו לעשות את זה? ומדוע העמותה האיסלמית למען יתומים הידועה גם כעמותת 48 עדיין לא הוצאה אל מחוץ לחוק כמו ששת העמותות הפלסטיניות בשבוע שעבר? ולמה מנהליה המנכ"ל ראזי עיסא ונשיא העמותה עלי כנתאני עדיין מסתובבים חופשי ולא נעצרו כבר ב-2019?