ביום שישי שעבר, כשירד מפקד חיל האוויר אלוף תומר בר ממטוס ה-15-F בתום תקיפה באיראן, הוא אמר לאחד הקצינים הבכירים שהמתין לו ליד המטוס: "למדתי לפחות שלושים לקחים מהטיסה הזו".
זה היה הסבר מראש שישיב לטענות שהאלוף בר ידע שיישמעו, ברגע שייוודע דבר טיסתו, על הסיכון שלקח בעצם השתתפותו בתקיפה. לא סיכון אישי, אלא סיכון למדינה. מפקד חיל האוויר הרי יודע כמה וכמה סודות צבאיים שרוב הטייסים לא יודעים, ונפילה של קצין כמוהו בשבי, בוודאי שבי איראני, עלולה לפגוע בביטחון מדינת ישראל במידה שקשה לשער אותה, אם המידע שהוא אוחז בו יגיע לאוייב.
במלחמת יום הכיפורים נפל בשבי הסורי סא"ל אבי לניר הי"ד, רק מפקד טייסת ולא מפקד חיל האוויר, שידע כנראה סודות גרעין קריטיים לביטחון מדינת ישראל. אם הסודות הללו היו מגיעים לסורים, מדינת ישראל היתה בצרות צרורות. הסורים עינו את לניר את מוות – כי לניר לא פצה את פיו ולא חשף את המידע שלו. מה היה קורה אם חלילה מטוסו של בר היה נפגע ובר היה נאלץ לנטוש בשמי איראן?
בחיל האוויר הסבירו שהתקיפה בה השתתף אלוף בר היתה אחרי שבוע שבו החיל השיג עליונות אווירית בשמי איראן. אלפיים גיחות קרב טסו באותו איזור לפני שאלוף בר הגיע אליו. התקיפה גם לא היתה בטהרן עצמה אלא במערב איראן, איזור פחות מסוכן, באופן יחסי כמובן. ובכל מקרה, חיל האוויר בנה גם כלים ויכולות ואמצעים שלא ניתן לדבר עליהם, לחילוץ טייסים גם מאיראן, אם חלילה יתרחש אירוע קשה כזה. תלוי מאוד כמובן איפה זה יקרה (למשל, בשטח בנוי או בלב המדבר). חיל האוויר תירגל ונערך למצב כזה, עם כל התוכניות ועם כוחות ייעודיים לטובת הדבר שכולם מקווים שלא יקרה. ובנושא הזה אין הבדל בין אלוף ל סֶ גֶ ן. מבחינת החיל אין הבדל בין חילוץ טייס כזה או אחר.
ובכלל, הסביר לי קצין בכיר בחיל האוויר, מפקד החיל יושב בקריה, מוריד פקודות כל היום, וטיסה כזו מאפשרת לו לבחון איך הפקודות שהוא נותן בקריה מתממשות בשטח.
והיה לטיסה גם ערך מבצעי, לפי מה שהסביר לי בכיר בחיל האוויר: מפקד החיל חווה מכלי ראשון במערכה הנוכחית איך מתנהל הדיבור בקשר כשהטייסים מעל המטרה, איך מתבצעת מסגרת הטיסה, מה משמעות השימוש במודיעין שמגיע לטייסים לפני הטיסה, איך שומרים על כשירות, איך מתנהל התחקיר כשהם יורדים מטיסה, איך הבסיס נראה מבחינת התפעול שלו, וגם הטכנאים - איך הם עובדים כשמגיע מטוס, איך הם מכינים את המטוסים. נכון שאת רוב הדברים הללו אפשר לראות וללמוד גם בלי לטוס, פשוט להאזין לקשר מ'בור' הפיקוד, לדבר עם הטייסים כשהם חוזרים מתקיפה, ולהשתתף בתחקיר של אחרים אחרי הטיסה. סביר להניח שהאלוף בר מבצע כמעשה שיגרה את כל הפעולות הללו. אבל מפקד החיל, כך מסבירים אנשים מסביבו, רצה לחוות את כל התהליך בעצמו, כטייס מן השורה. וגם כמסר פיקודי, של דוגמה אישית. גם בחיל האוויר רוצים להמחיש את סיסמת 'אחרי' ששנים היוותה את דוגמת המפקד הישראלי: לא כזה שיושב בעורף ושולח את חייליו קדימה, אלא זה שעומד בראש חייליו. כמו כל מפקד בצבא, כמו אלוף פיקוד, כמו מפקד אוגדה, גם מפקד חיל האוויר מרגיש את הצורך להיות בראש חייליו פקודיו, ולא לדחוף אותם מאחור.
ואולי גם כמסר לאוייב: המפקדים שלכם, אלו שנשארו, מתחבאים בבונקרים התת-קרקעיים שלהם. בתחושת בריחה ונרדפות. המפקדים שלנו לא מהססים להגיע לחזית. כך מפקדי האוגדות, כך אלופי הפיקוד והרמטכ"ל, כך גם מפקד חיל האוויר.
המטוס שהטיס האלוף בר היהF-15 דו-מושבי, מטייסת 133, המכונה גם טייסת 'אבירי הזנב הכפול', המפעילה מטוסי F-15A/B/D איגל ('בז') מבסיס תל נוף. רוב המטוסים בטייסת הזו מבוגרים מהטייסים שמטיסים אותם. תומר בר עצמו, שפיקד על הטייסת הזו לפני למעלה מ-20 שנה, בשנים 2002-2005, היה ילד בן 10 כשהמטוס שהוא טס עליו נקלט בחיל האוויר. בטיסה לאיראן הוא ישב במושב הקדמי, מושב הטייס, ומאחריו הנווט ומפעיל המערכות. על פי אחד הדיווחים, בתקיפות בהן השתתף בר, השמידו טייסי חיל האוויר 16 מטוסים בשדה התעופה מהראבאד. כמו כן, הותקפו מספר מטוסי קרב איראניים שאיימו על כלי הטיס של חיל האוויר הפועלים בשמי איראן.
המטוס הזה, או אחרים מסוגו, שעושה את דרכו הארוכה עד לאיראן, היה זה שהשתתף במה שנודע במשך שנים כ'גיחה הארוכה ביותר' - עד שמבצע 'עם כלביא' גזל ממנו אשתקד את התואר המכובד. לפני 40 שנה, בא' חול המועד סוכות תשמ"ו, 1 באוקטובר 1985, תקפו זוג מטוסים מהטייסת יחד עם שישה מטוסים מטייסת 'חוד החנית' את מפקדת אש"ף בחמאם-א-שאט בטוניס. המבצע שנקרא 'רגל עץ' היווה את גיחת התקיפה הארוכה ביותר שביצעו מטוסי הקרב של החיל, בטווח של כ-2,400 ק"מ מהארץ, לא שונה בהרבה מהמרחק לאיראן. בתקיפה הושמדו מספר מבנים, נהרגו כ-80 איש (מהם כ-60 מחבלים) ונפצעו כ-60 מחבלים.
בר, כנראה, הוא גם לא האלוף היחיד במטכ"ל שחצה את הגבול הבינלאומי מאז מלחמת שמחת תורה. ככל הידוע ישנו קצין נוסף במטכ"ל, בדרגת אלוף, שלפני שנה השתתף בפעילות חיל האוויר כנגד איראן, במבצע 'עם כלביא'.
תומר בר גם אינו הקצין הבכיר ביותר שהשתתף בפועל בתקיפת אוייב תוך חציית הגבול הבינלאומי של מדינת ישראל. קדם לו רמטכ"ל – רפאל איתן, רפול ז"ל. בשבוע הראשון של מלחמת לבנון הראשונה, ב-11 באוגוסט 1982, ביקש רפול מראש מחלקת המבצעים של חיל האוויר דאז, אביאם סלע, להיכנס אליו, והודיע לו שמחר לא יגיע לעבודה בבניין חיל האוויר בקריה כי הם 'יוצאים לטיול'. למחרת נפגשו איתן וסלע בטייסת 201 בבסיס חצור. הם היו חלק מרביעיית פנטומים שיצאה להפציץ בניין משרדים בשם אל־סנאיי במערב ביירות, זאת בעקבות מידע שהתקבל, לפיו ערפאת זימן פגישה במקום. ערפאת ניצל בנס והפצצות ריסקו חלק מהבניין זמן קצר לפני שהגיע אליו. לימים סיפר אביאם סלע: "רפול תיפקד ככה ככה, נדמה לי שהוא הרגיש טיפה לא טוב. את הניווט השארתי אצלי. הוא הפעיל את מערכות החימוש. עשינו שני יעפי הפצצה מעל היעד ואז עוד אחד לראות שפגענו במטרה. רפול היה מבסוט וחזרנו הביתה".
לא בניגוד לערכי צה"ל – אלא מימוש ערכי צה"ל!
אלוף פיקוד המרכז, אבי בלוט, טעה השבוע כשהחליט להדיח לוחם מילואים, כשבמהלך פעילות לסיכול טרור בכפר זבאבדה, ניפץ באמצעות פטיש אנדרטה לזכרו של רב המרצחים יאסר ערפאת יימח שמו וזכרו.
יותר מכך: לפי מה שפורסם, המסרים שעברו לרשות הפלשתינית אחרי פירסום הסירטון שבו נראה המעשה, היו מתנצלים ומתרפסים. האנדרטה עדיין עומדת, ובקרוב כנראה תשופץ.
הדחתו של הלוחם המנפץ היא טעות קשה, כי לא רק שהמעשה לא מנוגד לערכי צה"ל – אלא מפני שאלו הם בדיוק ערכי צה"ל!
הלוחם מנפץ את האנדרטה הבזויה בכפר זבאבדה. צילום מתוך סרטון, ע"פ סעיף 27א'
תפקידו של צה"ל הוא להיאבק בטרור הפלשתיני בכל דרך, כולל בהסתה האנטי-ישראלית המלבה את הטרור. והאנדרטה הזו מגלמת את ההסתה הזו.
לא רק בגלל תמונתו של אחד מגדולי המרצחים בדורנו, יאסר ערפאת, שנשאר מחבל גם כשמדינת ישראל העניקה לו שלטון עצמאי וטריטוריה. (במהלך 11 השנים שלאחר הסכמי אוסלו, עד אחרי מבצע 'חומת מגן', נרצחו מעל אלף ישראלים בפיגועי טרור, פי 2.4 מאשר בכל 15 השנים שקדמו להסכמים). תמונה כזו בוודאי שאין בעיה מוסרית לנפץ.
אבל מבט ב'אנדרטה' שתמונתה מצורפת כאן, מגלה מסר נוסף, משמעותי הרבה יותר: ערפאת ניצב בליבה של 'מדינה פלשתינית', שגבולותיה הן From the river to the sea- מהנהר עד הים כסיסמא האנטישמית הפופולרית, וגם מהגולן ועד לנגב, כלומר: על חורבות מדינת ישראל. זה המסר של האנדרטה לציבור הפלשתיני, לנוער ולטף הפלשתיני ולכל מי שחולף על פניה: זיכרון למנהיג הפלשתיני שביקש למחוק את מדינת ישראל מעל פני האדמה, להכחידה מגוי שלא ייזכר שם ישראל עוד.
אנדרטה כזו מצווה להרוס. זו חובתה קודם כל של המדינה. הלוחם שעשה זאת מילא את חובתו המוסרית והערכית כחייל בשירות המדינה.
לכל אדם מותר לטעות. לא מאוחר שהאלוף אבי בלוט, אדם איכותי, ציוני אמיתי, באמת אחד הטובים במפקדי צה"ל, יחזור בו מטעותו.
תגובת דובר צה"ל: "האירוע המוצג בסרטון חמור ולא עולה בקנה אחד עם הנהלים שהוגדרו. מפקד החטיבה ביצע תחקיר מיידי וניתן ללוחם מענה משמעתי. לוחמי ומפקדי הגדוד עברו חידוד נהלים בנושא".