כל הסיבות למה אצביע לבית היהודי בכל מצב

אחד הסיפורים הזכורים לטוב בילקוט הכזבים של דן בן אמוץ וחיים חפר, מספר על מורדוך הדייג, שיצא פעם עוד כמה חבר'ה לשוט על הכינרת. כדי שיהיה רומנטי, לקח איתו מורדוך את הלוקס של הדייגים. ככה שטו על הכינרת עד שהתחיל להיות משעמם. אומרים החברה למורדוך: "זרוק את הלוקס לים, נראה אם יש לך אופי". אומר מורדוך: "מה זה שייך לאופי? אם אני רוצה אני זורק אותו לים".

החבר'ה: "זרוק אותו לים, נראה".

מורדוך: "חבל על הלוקס".

החבר'ה: "אין לך אופי".

מורדוך: "לי אין אופי?"

החבר'ה: "אין לך".

מורדוך: "זה שום דבר, אם אני רוצה אני זורק אותו לים".

החבר'ה: "מה אתה מדבר הרבה? נראה אותך".

מורדוך: (מסתכל על החבר'ה בבוז וזורק את הלוקס בכוח לתוך הים) "נו, מה אתם אומרים עכשיו?"

ענו לו החבר'ה: "אין לך אופי, כל אחד יכול להשפיע עליך".

נזכרתי בסיפור הזה, נוכח העצות וההמלצות הקולניות שכל יועצי אחיתופל למיניהם ממחנה הימין משיאים לאיילת שקד: "יאללה כבר, תגידי 'טעיתי' על הקמת ממשלת בנט-לפיד". "יאללה, תתפטרי כבר מהממשלה ותפרשי מהמירוץ לכנסת". הרי ברגע שהיא תעשה את זה, כל המקהלה הזו תריע כאיש אחד: "רואים? איילת התקפלה. היא לא עמדה בלחצים. אמרנו לכם: אין לה אופי".

מי שהאזין בקשב רב לנאום הסליחה של שקד, זיהה שמילה אחת היא לא אמרה: טעיתי. ובצדק, כי היא לא טעתה. נכון, רבים נפגעו מהפרת ההבטחה שלה שלא לשבת עם השמאל ועם רע"מ, ומהם היא ביקשה סליחה. אבל הקמת הממשלה הנוכחית, במציאות שנוצרה אחרי הבחירות האחרונות, היתה המהלך הנכון ביותר שנעשה. חבל הצלה אמיתי למדינת ישראל מסיחרור בלתי פוסק של בחירות אחרי בחירות בלי העברת תקציב מדינה. אני לכשעצמי שלם עם עצמי לחלוטין בתמיכתי בממשלה הנוכחית, במיוחד כשנפתלי בנט עמד בראשה. אני הרבה פחות מתלהב מיאיר לפיד בתפקיד. טוב שהממשלה קמה. טוב שהיא נפלה.

ועכשיו כל הסיבות למה אצביע לבית היהודי בראשות איילת שקד בכל מקרה, גם אם הסקרים יראו שהבית היהודי לא יעבור את אחוז החסימה:

א. כי הוא כן יעבור את אחוז החסימה. מלבד שלושת המנדטים שבסקרים, ישנם עוד 3 מנדטים שתומכים כעיקרון בבית היהודי, אבל מהססים להצביע עבורו מחשש שלא יעבור את אחוז החסימה. אני מציע להם: תצביעו לבית-היהודי – ואז הוא יעבור את אחוז החסימה. יחשוב כל אחד מתומכי המפלגה איך הוא ירגיש אם במוצאי יום הבחירות יתברר שלבית היהודי חסר קול אחד(!!) בלבד, כדי לעבור את אחוז החסימה.

ב. כי הבית היהודי עם איילת שקד בראש הרשימה הוא המפלגה היחידה שאני מרגיש זהות מלאה עם עמדותיה. והפעם החלטתי שאני מצביע על פי מצפוני והשקפת עולמי, ולא לפי שום שיקול פוליטי אחר.

ג. כי בשיקול הפוליטי הכללי, גם אם הבית היהודי לא יעבור את אחוז החסימה, יש שתי אפשרויות: 1. גוש נתניהו יגיע ל-61 מנדטים. 2. גוש נתניהו לא יגיע ל-61 מנדטים.

אם גוש נתניהו לא יגיע ל-61 מנדטים, מיד אחרי הבחירות יפנה נתניהו לבני גנץ ויגיד לו: 'יש לנו הרי אינטרס משותף, והוא להוציא את יאיר לפיד מלשכת ראש הממשלה. יש לנו אינטרס נוסף, והוא למנוע מאיתמר בן-גביר להיות שר. מה אני צריך צרות עם ביידן? אז בוא נקים ממשלה ביחד, הפעם תקבל באמת ערבויות שאני לא מתכוון לעבוד עליך. נהיה שנינו ראשי ממשלה ברוטציה, ונביא יציבות למדינת ישראל'.

אני מקווה שבליכוד זוכרים שאם הם שוב יגררו את המדינה לבחירות נוספות – ראש ממשלת המעבר איננו נתניהו אלא יאיר לפיד. וככל שיגררו לעוד ועוד בחירות, כהונתו של יאיר לפיד תתארך

אם גוש נתניהו כן יגיע ל-61 מנדטים, מיד אחרי הבחירות יפנה נתניהו לבני גנץ ויגיד לו: 'יש לנו הרי אינטרס משותף, והוא להוציא את יאיר לפיד מלשכת ראש הממשלה. יש לנו אינטרס נוסף, והוא למנוע מאיתמר בן-גביר להיות שר. מה אני צריך צרות עם ביידן? אז בוא נקים ממשלה ביחד, הפעם תקבל באמת ערבויות שאני לא מתכוון לעבוד עליך. נהיה שנינו ראשי ממשלה ברוטציה, ונביא יציבות למדינת ישראל'.

ואם נתניהו לא יגיד את זה, נשיא המדינה יגיד את המילים הללו. ולנשיא קצת קשה יותר לסרב, בעיקר כשהנשיא ידאג לערבויות המתאימות. הסכם כמו זה שנחתם בין בנט ללפיד, על פיו ברגע שהממשלה נופלת ראשות הממשלה עוברת מיידית ל'חליפי', יכול בהחלט לכפר על חוסר האמון של גנץ בביבי.

בקצרה: בכל מקרה אחרי הבחירות הבאות תקום הממשלה שאיילת שקד כל הזמן מדברת על הצורך בה: ממשלה רחבה על בסיס הימין, ובלי איתמר בן גביר. כך שלא איכפת לי אם הפעם אזרוק את הקול שלי (ואני בטוח שלא!). העיקר שאצביע לפי הכרתי ומצפוני.

אני מקווה שבליכוד זוכרים שאם הם שוב יגררו את המדינה לבחירות נוספות – ראש ממשלת המעבר איננו נתניהו אלא יאיר לפיד. וככל שיגררו לעוד ועוד בחירות, כהונתו של יאיר לפיד תתארך.

משל החכם והפיקח

חמישה ימים לפני בחירות 2019א', הבחירות שבהן התמודדו בנט ושקד לראשונה מחוץ לבית היהודי במסגרת 'הימין החדש', נפגשה איילת שקד עם נתן אשל, חברו הקרוב וראש לשכתו בעבר של בנימין נתניהו. זה היה בשיא קמפיין ה'געוואלד' של נתניהו. באותן בחירות התמודדו שמונה מפלגות המזוהות עם הימין חוץ מהליכוד: ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן, 'כולנו' של כחלון, הימין החדש, הבית היהודי, 'גשר' – מפלגתה של אורלי לוי (שנחשבה באותן בחירות לבעלת אוריינטציה ימנית), 'זהות' של משה פייגלין, מגן בראשות גל הירש, וצומת בראשות אורן חזן. איילת שקד הזהירה את אשל: "ביבי התחיל עם געוואלד. הוא ימוטט את אחת המפלגות הקטנות, או את ליברמן, או את כחלון, או את ש"ס או אותנו - ואז יאבד את היכולת להקים קואליציה, גם אם הליכוד תהיה המפלגה הגדולה ביותר".

אשל השיב לשקד: "את צודקת, אבל זה מה שביבי החליט".

איילת חזרה על אזהרתה: "לא תהיה לנתניהו קואליציה". אשל התעלם מהאזהרה.

בדיעבד התברר שנתניהו עשה את החישובים שלו, והיה משוכנע שליברמן יילך איתו בכל מקרה. 'ישראל ביתנו' נספרה כחלק מגוש הימין, ולכן לנתניהו לא היה אכפת ש'הימין החדש' לא יעברו את אחוז החסימה. זו היתה אחת הטעויות האסטרטגיות של נתניהו. מאז הוא לא הצליח להקים ממשלה יציבה בראשותו – למעט הפעם היחידה שחבר לבני גנץ והפיל בעצמו את הממשלה שלו – ובסופו של דבר איבד את השלטון.

אומרים שההבדל בין חכם לפיקח הוא, שחכם לומד מטעויות של עצמו. פיקח לומד מטעויות של אחרים. אני מתקשה להשתחרר מהרושם, שנתניהו אפילו לא חכם בהתנהלות הפוליטית שלו. ייתכן שיש אמת במידע שדולף מתוך הליכוד, ששוב מדובר ב'חפש את האשה' – ואת ההחלטה של נתניהו להסתער על איילת שקד לא הוא קיבל, אלא שרה.

האמנה עדיפה

אני משער שאין הרבה אנשים מעבר למירב מיכאלי וליאור שליין, שמקבלים ברצינות את הכרזתה שהיא 'החליטה' שכאשר הרכבת הקלה בתל אביב וסביבותיה תתחיל לפעול בעוד שנה, היא תפעל גם בשבת. "זאת החלטה שלי", קבעה השרה מיכאלי, כשהיא מתעלמת במכוון – טוב, יש בחירות – מהאפשרות המאד מאד סבירה, שבעוד שנה יהיה שר או שרה אחר או אחרת במשרד התחבורה, שי/תקבל החלטה שונה. בדיוק באותה סמכות של השרה הנוכחית לקבל החלטה.

אבל אחרי שציבור שומרי המצוות יסיים לחגוג את הניצחון על מרב מיכאלי, כדאי שהוא בעצמו יישב לחשיבה מעמיקה ורצינית על כל נושא אופי השבת במרחב הציבורי. כולל תחבורה ציבורית בשבת.

בניית הרכבת הקלה ליד בניין עיריית תל אביב. צילום: חגי הוברמן

כבר למעלה מעשרים שנה קיים מסמך מפורט הקרוי 'אמנת גביזון-מדן', שנכתבה על ידי הפרופסור רות גביזון ע"ה ויבדל"א הרב יעקב מדן. האמנה יוצאת מנקודת ההנחה שיסודות הסטטוס קוו שנקבעו עוד בימי בן-גוריון איבדו ממשמעותם לאורך השנים, ולכן יש לקבוע כללים חדשים להסדרת יחסי דת ומדינה, שינבעו מהסכמה ציבורית רחבה שתיווצר מדו-שיח, ולא מתוך מאבקים פוליטיים וחברתיים. אמנת גביזון-מדן תומכת בתחבורה ציבורית בשבת, אבל רק כחלק מהסכמה רחבה של כלל הציבור, שומרי יותר מצוות ושומרי פחות מצוות, מאמינים ואתאיסטים, בנושא האופי הציבורי של השבת, שאלת 'מיהו יהודי' ונושא נישואין וגירושין.

אגידת ארבעת המינים, זאת לומד כל ילד מגן הילדים, מסמלת את האחדות בין כל הסוגים בעם ישראל: האתרוגים (אין הכוונה לפוליטיקאים וליחס שהם מקבלים מהעיתונאים), הלולבים, ההדסים והערבות. 

הנה אתגר לממשלה הבאה, בין אם תהיה ממשלת ימין מלא-מלא ובין אם תהיה ממשלה רחבה: להסדיר סוף סוף את נושא דת ומדינה בהסכמה רחבה, ברוח אמנת גביזון-מדן. זו תהיה הצלחה גדולה לאין ערוך מאשר 'כיפוף הידיים' של השרה מיכאלי בנושא הרכבת הקלה.

משפט סיכום פוליטי

אני כבר מייחל לרגע שנתניהו יעמוד בראש ממשלה ימנית, כדי שאוכל לתקוף אותו על הרפיסות השמאלנית שלו.

חג סוכות שמח לכל קוראי 'חמוש במקלדת' ולכל עם ישראל.