מחרתיים יום צום ט' באב. אני מניח ששוב נשמע מכל הרבנים והדרשנים את הפרשנות האקטואלית על 'שורפי האסמים' (כולם יסכימו שזו הסכנה הגדולה ביותר למדינה. הם רק יתווכחו בלהט של אסמים שרופים מי הם שורפי האסמים של דורנו: הבנטיסטים, הביביסטים או הסמוטריצ'ים?) ועל 'בגלל שנאת חינם חרב בית המקדש' (ושוב יהיה קונסנזוס מלא שאין סכנה גדולה מזו. הוויכוח רווי השינאה יתמקד בשאלה מי מוביל את שנאת החינם של ימינו, מבין המגזרים שצויינו לעיל) וכל הקלישאות שאנחנו מכירים כבר שנים.
חמישה דברים, מספרת לנו הגמרא במסכת תענית, אירעו בט' באב: נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה, ובשניה, ונלכדה ביתר (בימי בר-כוכבא) ונחרשה העיר (בידי אדריאנוס, השליט הרומי שהכניע את בר-כוכבא). חז"ל לא הכירו עוד שתי פורענויות שהתרחשו בשבוע של ט' באב אחרי תקופתם: גירוש יהודי ספרד וגירוש יהודי חבל עזה.
כולנו, מגיל ילדות, מזהים מיידית את חורבן בית-המקדש (ובעצם, שני בתי המקדש, הגם שהשני נחרב ברובו בי' באב) כפורענות הקשה ביותר שאירעה בט' באב. מבלי להמעיט בחשיבות חורבן הבית, אני דווקא רואה אסון לא פחות משמעותי בהיסטוריה של עמנו באותו יום: נפילת ביתר, שסימלה את קיצו של מרד בר-כוכבא.
כשלון מרד בר-כוכבא בשנת 135 לספירה, יותר מחורבן בית-המקדש, סימל את אובדן התקווה באותה עת, שעדיין פיעמה פה ושם בלבבות יובל שנים אחרי חורבן הבית, להחזרת הריבונות היהודית לארץ. הריבונות הזו לא חזרה כידוע עד דורנו, כ-1,800 שנה אחר כך.
בר-כוכבא, על פי העדויות שאנו יודעים כיום, הצליח כנראה גם להקים מדינה עצמאית, ולו לתקופה קצרה. היו לו כל סממני המדינה: שטח עצמאי, צבא, ומטבעות שהטביע שלטונו. הוכחה לכך קיבלנו רק השבוע, עם הגילוי כי באיזור שילה בבנימין, במצוקי ואדי רשאש, נתגלה מטבע מימי מרד בר-כוכבא, שבצידו האחד נראים לולב מוקף בזר וסביבו הכיתוב "לחירות ירושלים", ובצידו השני כלי נגינה, ככל הנראה כינור, והכיתוב 'שמעון', שמו הפרטי של מנהיג המרד שמעון בן כוסבה, או בכינויו המוכר יותר בר-כוכבא. בר כוכבא אף כינה את עצמו 'שמעון הנשיא' כמו בימי החשמונאים.
כולם יסכימו ש'שריפת האסמים' הסכנה הגדולה ביותר למדינה. הם רק יתווכחו בלהט של אסמים שרופים מי הם שורפי האסמים של דורנו: הבנטיסטים, הביביסטים או הסמוטריצ'ים?
אורי אליצור המנוח הגה בשעתו את הסברה, שהאבל על ספירת העומר הוא 'יום הזיכרון' של מדינת בר-כוכבא, ול"ג בעומר הוא יום העצמאות שלה – שני אירועים היסטוריים שמועדם השתמר עד דורנו, ושהיום איננו זוכרים מה הסיבה המדוייקת להם, כי המדינה היהודית של בר-כוכבא נכחדה בראשיתה.
בגלל 'פייק ניוז' של כותי
למה נכשל המרד ונכחדה מדינת בר-כוכבא? התלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה', מביא את הסיפור הבא:
"שלוש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר. והיה רבי אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר, ומתפלל בכל יום ואומר: ריבון העולמים, אל תשב בדין היום. רצה אדריינוס לילך לו. אמר לו כותי אחד: אל תלך! שאני אראה מה יש לעשות, ואמסור את העיר בידך. נכנס (אותו כותי) דרך ביבה של העיר. נכנס ומצא את רבי אלעזר המודעי עומד ומתפלל. עשה עצמו לוחש באזנו. ראוהו בני העיר והביאוהו אצל בן כוזבה (שמו המקורי של בר-כוכבא – ח.ה.). אמרו לו (לבר כוכבא): ראינו זקן זה משוחח עם חביבך. אמר לו (בר כוכבא לכותי): מה אמרת לו ומה אמר לך (רבי אלעזר המודעי)? אמר לו: אם אני אומר לך יהרגני המלך, ואם לא אומר לך אתה הורגני; טוב לי (ש)יהרגני המלך ולא אתה.
"הוסיף הכותי ואמר לו (לבר-כוכבא): 'אמר לי (רבי אלעזר) שאני מוסר את העיר'. בא (בר כוכבא) אל רבי אלעזר המודעי, אמר לו: מה אמר לך הכותי הזה? אמר לו (רבי אלעזר): לא כלום! (אמר לו בר כוכבא:) מה אמרת לו (לכותי)? אמר לו (רבי אלעזר): לא כלום!
"בעט בו (בר כוכבא ברבי אלעזר) בעיטה אחת והרגו. מיד יצאה בת קול ואמרה: "הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן, חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ וְעַל עֵין יְמִינוֹ, זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה" (זכריה י"א, י"ז): הרגת את רבי אלעזר המודעי, זרועם של כל ישראל ועין ימינם, לפיכך זרועו של אותו האיש יבוש תיבוש ועין ימינו כהה תכהה. מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כוזבה (בר כוכבא)".
כמו בתיאור חורבן בית המקדש, גם כאן מביא התלמוד סיפור המסביר שמה שבאמת גרם לחורבן מדינת בר-כוכבא היה שנאת חינם וקרע בתוך העם היהודי. מדהים לראות את הפרטים, וזה לא משנה אם הסיפור היה באמת או שהוא אגדה. המסר הוא העיקר: רבי אלעזר המודעי, דודו של בר כוכבא, מנהיגם הרוחני של הנצורים בביתר, היה שרוי בצום ובתענית, כשהכל יודעים שכל עוד עומדת להם זכותו של רבי אלעזר הרי שהעיר לא תיפול. וכך הוא מצליח בתפילתו למנוע את נפילת ביתר לידי הרומאים. אבל כותי (שומרוני) אחד שחודר לעיר מייצר 'פייק ניוז', מציג עצמו כאילו הוא משוחח עם רבי אלעזר המודעי.
כשתופס בר כוכבא את הכותי, מחשיד הכותי את אלעזר המודעי בכך שהוא מתכוון למסור את העיר לאוייב. בר כוכבא חוקר את רבי אלעזר, והלה כמובן מכחיש את הדברים, ובצדק. אין לו באמת כוונה למסור את העיר. אבל בר כוכבא לא מאמין להכחשות, ובועט ברבי אלעזר בעיטת מוות. מיד נפסקה ההגנה האלוקית על העיר ביתר, והתאפשר לאדריאנוס לכבשה. הקיץ הקץ על מדינת בר-כוכבא הצעירה.
גם אם מדובר בסיפור אגדה, המסר הוא העיקר: האסון נבע ממציאות קשה של איבה פנים-יהודית בעיצומה של מערכה קשה מול אוייב חיצוני, שמסתיימת באלימות. לקח שאסור לשכוח בדורנו.
סיפור של למעלה מ-30 שנה
לפני 28 שנים, ביקש ממני הפובליציסט והמשורר אריה סתיו, עורך הביטאון הימני-אינטלקטואלי 'נתיב', להכין כתבה על ערביי ישראל. אני זוכר שנסעתי לראש מדור כלשהו במשרד הפנים, שפרש בפני על שולחנו צרור מפות ותצלומי אוויר, שהראו בבירור איך הבדואים משתלטים על מרכז הנגב. האזהרה שלו היתה ברורה: אם לא נעשה כלום, מרכז הנגב אבוד.
בעקבות המהומה השבוע על ה'כניעה' לרע"מ לכאורה בנושא הסדרת בניה בדואית בלתי חוקית והימנעות מהריסת 6 בתים בגלל איומים של רע"מ, חזרתי השבוע לאותה כתבה שפורסמה בגיליון 'נתיב' מחודש מאי 1993. היו שם עובדות שאני מודה שלא זכרתי אותן בעצמי.
בשנת 1986 החליטה ממשלת ישראל על הקמת ועדה בין-משרדית לבדיקת כל נושא הבנייה הבלתי חוקית במגזר הערבי. בראש הוועדה הועמד המשנה למנכ"ל משרד הפנים דאז, יעקב מרקוביץ'. זה לא היה הדו"ח הראשון בנושא. קדמו לדו"ח מרקוביץ דו"ח ועדת קוברסקי משנת 1976 על המגזר הערבי בצפון, ודו"ח נוסף של ועדה אחרת משנת 1979, לבדיקת ההשתלטות הבלתי-חוקית על קרקעות המדינה, בעיקר במגזר הבדווי.
ממצאי הדו"ח, שהוגש לממשלה החודש לפני 35 שנה, בכ"ו באב תשמ"ו, 31 באוגוסט 1986, חשפו כבר אז שבמגזר הערבי קיימת תופעה רחבת-ממדים של בנייה פרועה, המתפרסת על פני שטחים נרחבים ופוגעת בעקרונות התכנון הפיזי, כאשר צווי ההריסה שמוציאים בתי-המשפט לבקשת הרשויות, כמעט שאינם מבוצעים. "התוצאות" קובע הדו"ח, "הן כמעט בלתי-הפיכות, שהרי אלפי צווי ההריסה שלא בוצעו עד כה מעידים על כישלונן של הרשויות לעמוד מול ההפרות הסיטוניות של החוק, והוועדה אינה סוברת כי ניתן לבצע, כיום, אלפי צווי הריסה שלא בוצעו עד כה".
נשמע לכם אקטואלי? זה לא נאום של בצלאל סמוטריץ' נגד בנט השבוע בגלל ההסכם עם רע"מ. זה דו"ח רשמי מלפני 35 שנה!
שש שנים אח"כ, בי"ד סיון תשנ"ב, 15 ביוני 1992, הגישה היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה לממשלה דו"ח מצב עדכני לסיכום השנים 1990-1991 במגזר הערבי והדרוזי. הדו"ח הזה גילה כי דו"ח מרקוביץ' עוד תיאר בעצם מציאות 'ורודה' יחסית למצב האמיתי בשטח. נאמר בו כי ועדת מרקוביץ' התבססה, בין היתר, גם על דיווחים מהוועדות עצמן, וחלק מהוועדות המעיטו במספרים, אם במודע או מחוסר ידע.
בדו"ח היחידה לפיקוח נאמר במפורש כי "המצב הנוכחי חמור ומדאיג, וכל פעולות האכיפה או 'ההסדר', אינן קרבות לקצב מינימלי כלשהו הנדרש כדי שאכן נוכל לחסל את ריכוזי הבנייה הבלתי חוקית בהתאם לחוק התכנון והבנייה".
זה היה המצב בתחילת ממשלת רבין. מאז כיהנו בישראל כראשי ממשלה לפי הסדר יצחק רבין, שמעון פרס, בנימין נתניהו, אהוד ברק, אריק שרון, אהוד אולמרט, ושוב נתניהו. מה נעשה בנושא הזה בכל הממשלות הללו? אתם מבינים שהבעיה לא מתחילה בהסכם הקואליציוני עם רע"מ?