במדינת ישראל לא אוהבים מטוסים, לא אוהבים טייסים, לא אוהבים שדות תעופה. מה כן אוהבים? נדל"ן, כסף, כסף ועוד כסף. על שלושה דברים העולם עומד, נהגנו להגיד בימי ילדותנו, על כסף על געלט ועל מאני. במדינת ישראל מממשים את האידיאולוגיה הזאת במלואה. מסלולי המראה, בראיה הנדל"נית הישראלית, הם בזבוז אדיר של שטח. כרישי נדל"ן לא רואים מזה שקל.
במדינת ישראל עומדים כיום שני שדות תעופה שוממים, עזובים ונטושים. מטוסים לא נוחתים בהם, אבל גם דחפורים לא עובדים בהם. המסלולים ריקים משימוש – אבל גם אין שום שימוש אחר שנעשה בהם. כך באילת, כך בשדה-דב בתל-אביב. טוב, גם שדה התעופה במחניים כבר בקושי מתפקד, ושדה עטרות הפך למגרש חניה גדול כמעט 20 שנה, מאז האינתיפאדה השניה.
סגירתו של שדה דב, שדה התעופה המרכזי לתעופת פנים במרכז הארץ, היא מעשה טירוף שממשיך להחריב את התעופה האזרחית בארץ, כחלק מהרס התחבורה הציבורית בישראל. גולת הכותרת של ישראל כץ כשר תחבורה היא הרס התעופה האזרחית בישראל.
עד שיגיע הדחפור הראשון לאיזור מסלול ההמראה בשדה דב, כדי להתחיל בעבודות הראשונות לצורך בניית הבתים, יעברו לפחות 3 שנים, אם לא 4 או 5 או 6, שבהם יעמוד השדה כאבן שאין לה הופכין. אנדרטה לטימטום ישראלי. 3 או 4 או 5 או 6 שנים שבהן ניתן היה להשתמש לפחות בחלק משטח השדה – בוודאי במסלול הראשי שלו.
מדינת ישראל, כמו כל מדינה מודרנית, זקוקה לתעופה אזרחית מתקדמת. תעופה אזרחית חייבת תשתית נרחבת. מטוסים צריכים מסלולים להמריא ולנחות. אי אפשר להפיל את הכל על הנתב"ג. גם כך הצפיפות של המראות ונחיתות בנתב"ג גבוהה, בוודאי בחודשי הקיץ. תוסיפו עכשיו את כל טיסות ארקיע וישראייר ותקבלו 'פקק תנועה' של המראות ונחיתות שיגרום לעיכובים ואיחורים בלתי נסבלים.
מאז קום המדינה ועד היום, לא נעשתה שום עבודה אסטרטגית רצינית של בחינת פריסת מפת שדות התעופה בישראל, תוך ראיית כל האינטרסים הציבוריים. התעופה האזרחית בישראל כתעופת פנים בקריסה.
בן-גוריון אינו פתרון
מי שקרא את עיתונות השבועות האחרונים, ובעיקר נוכח הפעילות של תושבי אילת, קיבל את הרושם המוטעה שהבעיה העיקרית היא הגעתם של תושבי אילת החולים לתל-השומר, ואם תיפתר הבעיה הזו, אז באמת אין צורך בשדה דב. גם שר התחבורה החדש, בצלאל סמוטריץ', שבניגוד לקודמו בתפקיד לפחות הבין את חוסר ההיגיון בסגירת השדה, התמקד במציאת פתרונות תחבורתיים לנתב"ג, כדי להקל על ההגעה לשדה, כאילו בכך מתמצות כל הבעיות.
הבעיה אינה אילת. הבעיה היא הפגיעה בכלל תעופה האזרחית בישראל. בשדה דב חנו כמה עשרות מטוסים קלים, של חברות תעופה שונות. השבוע פיזרו אותם בשני שדות תעופה ושני מינחתים היחידים שמסוגלים לקלוט אותם - חיפה, הרצליה, שדה תימן ומגידו. גם שם הצפיפות עכשיו קשה, ברחבות החניה ובמסלולים. כי אין מספיק שדות תעופה במדינה, ועכשיו סגרו את המרכזי בהם, במרכז הארץ.
בשדה דב פעלו עד לשבוע שעבר שתי חברות תעופה לצילומי אוויר, 'ליפאייר' ו'אופק', שמבצעות את כל הצילום עבור מיפוי ישראל והרשויות. בנוסף הן מבצעות את רוב ניסויי המערכות המוטסות, לשמירת שמי המדינה. "את כל הפיתוח והעדכון של מערכות כמו כיפת ברזל, ועוד כמה שהשתיקה יפה להם, מבצעים על המטוסים שלנו", אמר לי השבוע חיים דגן, מנכ"ל חברת 'ליפאייר', אחרי שהעביר את המטוסים שלו מת"א לחיפה. "אנחנו ממש לא יודעים איך נמשיך לאחר סגירת שדה דב. המפעלים ממוקמים במרכז וגם מכון הבדק למטוסים נמצא קרוב, בהרצליה. אני מניח שלבצע את הניסויים מחיפה ייקר את הביצוע באלפי דולרים.
בנוסף אין שדה לאימון טייסים בלילה. שדה דב היה פתוח עד 11 בלילה, דבר שאיפשר אימון לילה".
ומה לגבי האפשרות לפעול מבן גוריון?
דגן: "בלתי אפשרי. קשה לקבל שם אישור נחיתה. בתקופת הקיץ השדה סגור עבורנו מ-2 בצהריים עד 6 בערב. בניסוי מסווג בשנה שעברה, נאלצתי להמתין באוויר כשעה עד שקיבלתי אישור נחיתה בבן גוריון".
למה קיצוץ עכשיו?
מי שרוצה דוגמה מצויינת למצב שבו יועץ משפטי מסובב את ראש הממשלה ואת הממשלה כולה נגד האינטרסים של המדינה, קיבל אותה בישיבת הממשלה השבוע, שבעקבותיה החליט נתניהו על סגירת השדה. הנימוק ששיכנע את נתניהו היה כספי: אם תוגש עתירה נגד המשך הפעילות, הנזק יהיה 8 מיליארד שקלים, בהפסד מיידי. 1.4 מיליארד שקלים דמי שימוש בקרקע בשנתיים האחרונות, ועוד 6.4 מיליארד ₪ בגלל ביטול ההסכם. רוצים המשך פעילות – קצצו עכשיו, מיד, בתקציבי הממשלה. נתניהו נבהל מהמספרים והשתכנע.
אבל שר התחבורה החדש סמוטריץ' שאל את מנדלבליט: נניח שתהיה תביעה. יתחיל הליך משפטי ארוך של תביעה, שיימשך שנה-שנתיים. למה התשלום יידרש כבר כעת? וגם אם בית המשפט יפסוק פיצויים לבעלי הקרקע, הרי הקרקע נשארת בידינו. אנחנו נמכור את הקרקע, וכך נממן את הפיצויים. אדרבא: כשנחתם ההסכם עם רשות מקרקעי ישראל, החישוב היה מיליון שקלים לדונם. היום הוא מוערך ב-1.7 מיליון. נמכור כל שטח בשני מיליון במקום מיליון, וכך נממן את הפיצויים". למנדלבליט לא היתה תשובה מספקת.
היועץ המשפטי לממשלה מסר בתגובה: "את הנתונים המספריים הציגו בדיון גורמי המקצוע במשרד האוצר. היועץ המשפטי לממשלה הציג רק את ההשלכות המשפטיות של החלטה על אי-פינוי השדה, תוך שהוא מדגיש שעל פניו ניתן לקבל החלטה שתדחה את מועד הפינוי, אך יש להבין את תג המחיר שבצידה".
אנשי הברק
אז אהוד ברק חוזר לזירה הפוליטית. לא רק לו יש כעת ניסיון מדיני ופוליטי עשיר יותר מאשר לפני 20 שנה, כשנבחר לראשונה ברוב מוחץ לתפקיד ראש הממשלה. גם לנו. עכשיו אנחנו מכירים לא רק את הקרב הכושל בסולטן יעקוב שברק היה האחראי הישיר לכישלונו, ולא רק את תקופת רמטכ"לותו האומללה, אלא גם את האינתיפאדה השניה על גודש חלליה, ביזיון אופן הנסיגה מלבנון והפקרת צד"ל, התנגדותו כשר ביטחון להשמיד בחשאי את הכור הגרעיני הסורי וטירפוד המאמץ לפגוע בגרעין האיראני. ומספרים שהיו פעם גם כמה עמותות עלומות ברקע, שנמוגו לבלי שוב באורח מוזר ומפתיע, והיתה גם קרן וקסנר
אם ברק יחבור לגבי אשכנזי בצורה כזו או אחרת, סביר ששני ספרים יתחילו לככב במערכת הבחירות הקרובה: 'חמקן' של בן כספית, ו'הבור' של דן מרגלית ורונן ברגמן. הראשון מציג את דמותו האפילה של אהוד ברק מנקודת ראותו של גבי אשכנזי. השני מציג את עמדת אשכנזי הנשכנית נגד אהוד ברק. יהיה מעניין.
לפי שעה הלכתי לספר שחיבר העיתונאי רביב דרוקר ושמו 'חרקיקי – אהוד ברק במבחן התוצאה'. למצטרפים החדשים לרשימתו של ברק, לאלו שממהרים להצטופף בצילו מתוך אמונה משונה שמדובר בצל מספיק ארוך (אנשים קטנים, להזכיר, מטילים צל די קטן) – ציטוט אחד מתוך ספרו של דרוקר (עמ' 283), לידיעת הקוראים והקוראות קובי ריכטר, יאיר גולן, יאיא פינק, שגית פרץ דרעי ונועה רוטמן-רבין-בן-ארצי:
"גם במזכיר הממשלה, יצחק הרצוג, אין לברק החשדן אמון מלא. הוא סירב לשתף אותו במעט ישיבות הצוות שהוא קיים עם בכירי הלשכה. כשהרצוג העיר על כך, ברק אמר שהוא פוחד שהדברים יודלפו מפורומים מהסוג הזה.
"אפילו מנכ"ל המשרד, יוסי קוצ'יק, מאבד מתישהו את אמונו של ברק. ראש הממשלה הורה למזכירותיו להפוך את המסמכים הרגישים על שולחנו כאשר קוצ'יק נכנס. הוא גם הורה להן לא ליידע אותו על שיחות טלפון שהוא ערך בנושאים כלכליים עם אנשים כמו נגיד בנק ישראל לשעבר יעקב פרנקל. קוצ'יק אולי לא ידע שהוא ממודר, אבל הוא בהחלט הרגיש משהו. בשלב מסויים גם הוא כתב מכתב אישי לברק. 'אתה מתרסק', הזהיר קוצ'יק את ברק.
"בחודשים האחרונים לכהונתו ברק גם הרחיק את ראש המטה המדיני, דני יתום, ממעגל ההשפעה הקרוב. כך למעשה נשאר ברק בלי יועץ אחד בלשכה שהוא באמת מאמין בו ומעריך אותו. הוא נידון, עם כן, לעבוד כפי שהוא באמת אוהב – לבד".
שותפיו החדשים של ברק - לפחות עכשיו אתם יודעים מה מצפה לכם בשנה הבאה. בהצלחה.
ועוד ציטוט לקוראת נועה רוטמן (עמ' 345), מפיה של סבתא לאה רבין ז"ל, אחרי שהתאכזבה מברק שסירב לתמוך בהקמת 'מרכז רבין': "באוקטובר 2000 אמרה רבין לידיעות אחרונות על ברק, עם או בלי קשר לתקרית: 'יצחק רבין מתהפך בקברו'".