שורות אלו נכתבות לפני הבחירות, אבל ייקראו אחריהן, כך שמטבע הדברים אין כאן כוונה להשפיע על תוצאות הבחירות, כי אין כבר אפשרות כזו. אני מתפלל שלא תהיינה בחירות שישיות בתוך 3 שנים ושתקום ממשלת ימין יציבה ורחבה, כך שאין גם כוונה להשפיע על הבחירות הבאות.
אני מתייחס לראיונות שנתן נתניהו לשני עלוני שבת בשבת שעברה, 'שביעי' ו'עולם קטן'. בשני הראיונות הוכיח נתניהו שהוא אלוף שיכתוב ההיסטוריה. אני גאה בכך שנתניהו לא התראיין ל'מצב הרוח', בוודאי לא באופן שעוזריו דרשו מאיתנו: שנשלח להם שאלות כתובות, ונתניהו ישיב בכתב. כך לא עורכים ראיון.
נתניהו נשאל בשני העלונים, שאלה מתבקשת, על כך שבעבר, כשעמד להקים קואליציה, הוא פנה תחילה למפלגות מהשמאל ולא לשותפותיו מהימין. תשובתו ב'עולם קטן' היתה: "אתה טועה. ב-2015 נאלצתי לבטל את התוכנית שלי להקים ממשלת ימין על מלא, בגלל ברית האחים של נפתלי ולפיד...". ב'שביעי' הסתפק נתניהו במשפט "מי שמנע ממני להקים ממשלת ימין על מלא זה 'ברית האחים' של נפתלי בנט, הפייק ימין, שהוליך שולל את חבריו ובוחריו ולקח את המנדטים האלה וצירף אותם ללפיד".
אז ראשית – לא מדובר על 2015 אלא 2013. נתניהו התעלם כמובן מכך שב-2009, הרבה לפני 'ברית האחים', כשבראש הבית היהודי עוד עמד הרב דני הרשקוביץ, ולימין היו 61 מנדטים יציבים, הוא העדיף להקים קואליציה עם אהוד ברק ומפלגת העבודה והשאיר באופוזיציה את האיחוד-הלאומי בראשות כצל'ה ואורי אריאל.
סביר להניח שיותר משפסילת 'הבית היהודי' היתה רצונו של ביבי, הגיעה הפסילה מתוך ביתו. כמו שנאמר במשנה: 'אשתו כגופו'
אבל גם תגובתו לגבי בחירות 2013 רחוקה מהאמת. אז כדרכנו אנחנו נזכיר את הסיפור המלא. נתניהו, מראש, לא רצה את הבית היהודי ונפתלי בנט בקואליציה. התוכנית שלו היתה להקים ממשלה עם מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ' שמנתה אז 22 ח"כים, עם יש עתיד בראשות יאיר לפיד – 19 ח"כים, עם ציפי לבני ועם המפלגות החרדיות. באותה עת החרדים ולפיד עוד לא פסלו הדדית אלו את אלו. קואליציה עם שתי המפלגות לא נראתה דבר חסר היתכנות או היגיון. בדיוק כמו הקואליציה שהורכבה ב-2009.
ביטוי ראשון לכוונתו של נתניהו שלא להקים את ממשלת הימין הטבעית בהתאם למפלגות שהמליצו עליו, ניתן בכך שההסכם הקואליציוני הראשון של סיעת 'הליכוד-ישראל ביתנו' (באותה מערכת בחירות, היום קשה להאמין זאת, התמודדו נתניהו וליברמן ברשימה משותפת. היו זמנים...), היה עם 'התנועה' בראשות ציפי לבני, וזאת אחרי תקופה ארוכה של עויינות בלתי מוסתרת, שכללו לא מעט חילופי נאצות וגידופים בין ראשי שתי המפלגות, נתניהו ולבני. בספרו החדש של נתניהו 'ביבי סיפור חיים', לפחות במהדורה שנמצאת אצלי, נתניהו עדיין מתגאה בכך, וכותב כי "בזמן שבנט ולפיד התמקחו איתי על תיקים בממשלה, הצעתי ללבני להצטרף לממשלה. הרכבת הקואליציה מוגבלת בזמן, והמצטרפים אליה ראשונים זוכים בדרך כלל לתנאים טובים יותר, ללא קשר לגודל מפלגתם. לבני הצטרפה ראשונה וקיבלה את תיק המשפטים". ברור שלבני הצטרפה ראשונה – נתניהו פנה אליה ראשונה. אז עוד לא עלה על דעתו להתקשר לנפתלי בנט ולצרף את הבית היהודי.
רק אז, אחרי ההסכם הקואליציוני עם לבני, החליט בנט לעשות לנתניהו תרגיל פוליטי: הקמת ברית פוליטית עם מפלגה נוספת, 'ברית-אחים', שתאלץ את נתניהו לצרף גם את הבית היהודי.
הפניה הראשונה באופן טבעי היתה לש"ס. אבל אריה דרעי, בתחושת ביטחון עצמי מופרז וזחיחות מכך שמקומו ליד שולחן הממשלה מובטח, כך הוא היה משוכנע, השיב לבנט בשלילה.
ואז פנה נפתלי לצד השני של המערכת הפוליטית: יאיר לפיד. השניים הגיעו להסכם ששום מפלגה לא תצטרף לקואליציה ללא חברתה.
תוכניתו של נתניהו השתבשה. שלי יחימוביץ' לא התפתתה לפניית נתניהו. כושר התימרון של ביבי הצטמצם, אבל עדיין הוא עשה הכל להקים קואליציה בלי 'הבית היהודי'. סביר להניח שיותר משפסילת 'הבית היהודי' היתה רצונו של ביבי, הפסילה הגיעה מתוך ביתו. כמו שנאמר במשנה: 'אשתו כגופו'.
בשלב הזה נתניהו התחיל להבין את הטעות הפוליטית שעשה. הוא החל לשלוח שליחים לבנט, עם הצעה שבעיני בנט היתה בלתי מוסרית בעליל: להפר את הברית עם לפיד. המסר של אותם שליחים היה: "ביבי מוכן להכניס אתכם לקואליציה עם החרדים".
אבל בנט, בצדק, לא היה מוכן לשבור את המילה שלו. 'ברית האחים' נותרה איתנה, גם מצידו של יאיר לפיד, שהיתנה את הצטרפותו לקואליציה בהצטרפות הבית היהודי. לנתניהו לא נותרה ברירה. בסופו של דבר הקואליציה הורכבה על ידי הליכוד-ישראל ביתנו, יש עתיד, הבית היהודי ו'התנועה' של ציפי לבני. קואליציה שהחזיק מעמד שנתיים – עד 2015.
גורלן של ערבויות
ראש הממשלה יאיר לפיד הוא אולי האזרח הישראלי היחיד שעוד מתרגש מ'מכתב ערבויות' בחתימת ידו של נשיא ארה"ב, בקשר להסכם הגז שנחתם עם לבנון – בעצם עם ארה"ב.
לארצות הברית היסטוריה עשירה ומוכחת של מתן ערבויות חסרות כל תוקף. לא רק לישראל אלא לכל העולם. עניין של מסורת. כבר לפני לפני 46 שנים, בי"ז באדר ב' תשל"ו, 19 במרץ 1976 כתב אפרים קישון ז"ל קטע סאטירי על המנהג האמריקני להתעלם מערבויות שנתנו בעצמן. נשיא ארה"ב דאז היה הרפובליקני ג'ראלד פורד, שקיבל את התפקיד אחרי התפטרות קודמו ריצ'רד ניקסון. שנה לפני כן בגד פורד בבעלי בריתו - הכורדים!!! - בתיאום עם בעלת בריתו איראן תחת שלטון השאה, בהסכם 'שאט אל ערב' שחתם השאה עם עיראק, והביא בפועל לחיסול המרד הכורדי של שנות השישים והשבעים. אפרים קישון ז"ל בעטו המושחז כתב אמירה בשם נשיא ארה"ב לכאורה, כי "מי שמשתעשע ברעיון הנפל, שאנחנו תמיד נקפל את הזנב לעומת הסובייטים, כמו שעשינו באנגולה, רודזיה, סומאליה, מוזאמביק, קונגו, אתיופיה, גואינה וסיארה-לאונה, הרי הוא חולם באספמיה". (ציטוט מתוך ספרו של קישון 'חיוך בבצורת' עמ' 210). היום הוא היה יכול להוסיף גם את אפגניסטן.
דווקא אם הייתי שמאלן, הייתי מתלהב הרבה פחות מערבויות אמריקניות. כי ערבויות כאלו לפעמים מביאים תוצאות ממש לא רצויות – לשמאל.
התותחים המצריים שהוצבו בראס נצראני וחסמו את מיצרי טיראן בדרום חצי האי סיני – מוצגים במוזיאון צה"ל. צילום: חגי הוברמן
בחודש מרץ 1957 השלימה ישראל את נסיגתה מחצי האי סיני ורצועת עזה, תמורת ערבויות של נשיא ארה"ב דאז דווייט אייזנהאואר שיישמר חופש השיט של ישראל במיצרי טיראן – עורק החיים הדרומי של הימאות הישראלית מאילת לכיוון דרום מזרח אסיה. בחודש מאי 1967, כשנשיא מצרים נאצר חסם את מיצרי טיראן, האמריקנים והאנגלים והצרפתים לא זכרו או לא מצאו או לא התאמצו למצוא או לזכור, מה בדיוק הם התחייבו עשר שנים לפני-כן. כמאמר הגששים: "30 שנה, לך תזכור..." למרות שכאן עברו רק עשר שנים. מייקל אורן מספר בספרו 'ששה ימים של מלחמה' (עמ' 134) כי שגריר ישראל דאז בארה"ב אברהם הרמן "נסע בבהילות לגטיסברג, פנסילבניה, כדי להפציר בדווייט אייזנהאואר לפרסם את ההבטחות שנתנו לישראל הוא ושר החוץ שלו, דאלס, בשנת 1957".
לינדון ג'ונסון, נשיא ארה"ב בתשכ"ז, שפע התחייבויות מילוליות לפריצת המצור הימי על אילת, אבל אף לא פעולה מעשית אחת.
"נאצר הוציא את מסקנותיו שלו", כותבת גולדה מאיר ז"ל בספרה חיי (עמ' 259). "אם הערובות כביכול שניתנו לישראל אחרי מערכת סיני על ידי המעצמות הימיות הן חסרות ערך כפי שהן נראות עכשיו, אם כן מה ומי ימנע מן המצרים אותו ניצחון סופי, מפואר וכולל על המדינה היהודית, שלאחריו ייעשה נאצר הדמות העליונה בעולם הערבי?"
בסופו של דבר, בגלל שארה"ב לא עמדה בהתחייבות שלה, מדינת ישראל נאלצה לפעול בעצמה למען ביטחונה וקיומה, ויצאה למלחמה שנמשכה ששה ימים. כך נוצר, השבח לאל, 'הכיבוש' – המונח השמאלני הפופולארי ביותר. והכל בגלל ערבויות אמריקניות שלא מומשו.
אז תגידו לי, שמאלנים חביבים, שווה לבקש מהאמריקנים ערבויות או לא?