שיבוש מוסרי

אילו היו מאן דהוא אומר לנו בימים שלאחר ה-7.10, כי ישראל במו ידיה תחלק מזון ומוצרים נוספים לתושבי עזה, היינו מסובבים את אצבענו סיבוב נמרץ באזור הרקה. לאמור, דעתו של הדובר נשתבשה עליו. הבורג השתחרר.

התובנה ההגיונית הבסיסית הזו, שהייתה נחלתו של עם ישראל מקצה אל קצה בימים שאחרי ה-7.10, איכשהו התעמעמה. הבהירות המוסרית הזו, שאנו לא אמורים להאכיל את אוייבנו, בוודאי לא כאשר חטופינו מוחזקים שם בתנאים קשים מנשוא, סובלים מהתעללות חייתית, היא תמצית ההכרה בין טוב לרע, בין מוסרי ללא מוסרי, בדיוק כפי שברורה האבחנה בן מר למתוק.

אבל איכשהו, חזרו הקולות. אותם קולות, יש לומר. מאותם אנשים קבועים, שרחמיהם נתונים לתושבי עזה. אלו אותם אנשים, שתמיד ידחפו לפשרה כואבת ומסוכנת מול אוייבים, אבל יסרבו בכל תוקף, 'אף שעל' ממש, לכל פשרה מול אחים.

איך מגיעים לשיבוש כזה? על כך בדיוק אמר רבי יהושע בן לוי: "כל שהוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים". זהו נתיב הבלבול המוסרי. כך מרחמים על אויבים, ומתעבים אחים.

הבעיה היא לא רק עצם הדעה, אלא אפילו על הזכות  להביע דעה. האם על בעלות הברית הייתה מוטלת החובה לשגר סיוע לתושבי גרמניה הנאצית? האם מאן דהו היה מעלה על דעתו לעצור את המלחמה מול הנאצים, לסגת, להשאיר את הנאצים והיטלר ימ"ש בשלטון, בכדי לשחרר את מאות אלפי השבויים של בעלות הברית? האם הדעה הזו, לכל הפחות לגיטימית? אם לשפוט את רצח האופי שמבצעת התקשורת הישראלית כלפי מי שמעז להביע חלילה דעה שהשמדת החמאס זהו היעד הראשון, הרי שאין כאן אנטי מוסריות וגם אנטי ליברליות. רדיקליות של שיבוש מוסרי חמור.

חניון בנט

השאלה השלישית בכל סקר פוליטי, אחרי 'מה הצבעת בבחירות הקודמות?', ו'מה בכוונתך להצביע בבחירות הבאות?', היא השאלה הבאה: 'עד כמה הנך בטוח בתשובה שענית כעת לגבי אופן הצבעתך?'

התשובה לשאלה הנ"ל מגלה נתון קריטי: מידת הפריכות של הנסקר. כלומר, מהו הסיכוי שנסקרים שמצהירים כי יתמכו במועמד פלוני, אכן יצביעו כך בקלפי.

עד לפני כמה חודשים, נהנה בני גנץ מסקרים שהעניקו לו מעל 40 מנדטים. רבים התייחסו אליו כראש הממשלה הבא. אולם כל סוקר ויועץ אסטרטגי המצוי בחומר ידע לומר, כי מידת הפריכות שלו הינה הגבוהה ביותר במערכת הפוליטית. המציאות הוכיחה כי אכן אלו חולות נודדים, וגנץ חזר מהר מאוד לגודלו המקורי בסקרים, כשהיד עוד נטויה כלפי מטה.

תחנת הלילה הבאה של אותם קולות נודדים, הינה במפלגתו של בנט. אין במערכת הפוליטית עוד מפלגה אחת שבוחריה הפוטנציאליים פה פריכים כמו של בנט כעת. אלו אותם מצביעים שנודדים שוב ושוב, מהעבודה ללפיד, מלפיד לגנץ, ומגנץ לבנט. רובם המוחלט אנשי שמאל, שמחפשים את החניון המפלגתי הבא.

השמאל שתומך בבנט היום, עושה זאת כי הוא חושב שבנט יביא קולות ימניים ויפיל את נתניהו והימין מהשלטון. אלא שהזיכרון הלא רחוק מזכיר, מה הפער אצל בנט בין הסקרים לבין התוצאה בימין. בפרט אחרי שמטרתו המוצהרת היא הפלת הימין. כשהתמונה הזו תתבהר, הכל עלול לקרוס בבת אחת כמגדל קלפים.

ובכלל, המערכה עוד רחוקה, גורמים רבים מתחממים על הקווים. איחודים, פירוקים ובנייה מחדש של מפלגות, יטרפו מחדש את כל הקלפים. הסקר שפורסם השבוע ברשתות אודות אופציות האיחוד של גדי אייזנקוט, הוא רק פרומו קטן למפץ המפלגות שעומד להתחולל לקראת הבחירות הבאות.