אחת לכמה זמן, בתזמון מפתיע ולכאורה ללא קשר נסיבתי, צץ לו לפתע פרץ ימניות אקטיבי בשורות הליכוד, לפיו עוד רגע כמעט תוחל ריבונות ישראלית ביו״ש או בקעת הירדן.
כרגיל, מדובר בדיבורים בלבד. הא ותו לא. כשפרס הניחומים במקרה הטוב הוא העברת שגרירות נידחת נוספת לירושלים.
המקריות כמובן, אינה מקרית. פרץ האידאולוגיה לא מגיע מנדודי שינה של הח"כים, שלא נרדמו מסוגיית הריבונות ביו״ש. אם נפלתם ברשת והאמנתם לזה, כדאי שתעשו הטבת חלום.
ממלכת הסחרירים
ברוכים הבאים לעולם הספינים, או בשמם העברי התקני: הסחרירים.
סחריר, כך על פי האקדמיה לעברית, הינו ״סחרור מילולי שנועד להוליך שולל ולהעלים את האמת״.
וכך, בכל פעם שהליכוד במצוקה, למשל הצורך להסביר עסקה כניעה מופקרת לחמאס, צצה לה לפתע יוזמה לקידום ריבונות ישראל ביו״ש בקרוב.
מי שמקדם אותה הוא כמובן הליכוד. השמאל תורם את חלקו - מגנה ומזהיר מפני ההשלכות של ״הרפתקאה מסוכנת מדינית ולאומית שכזו״, וכל הצדדים מרוצים מהסיבוב המשותף.
תיראו ציפור
הסיבוב דלעיל, לא חייב להיות רק סביב ריבונות או העברת שגרירות. הדרך להסיט את השיח יכולה לעבוד נהדר גם במיקוד בחלופת המתנות בין נתניהו לטראמפ, בתפריט ארוחת הערב, או אפילו סביב דלת הכניסה לפגישה המשותפת. הרעיון הוא העיקר: אל תדברו על הדברים הבעייתיים. בואו נסובב את השיח ונשמיע לכם רק מה שאתם מעדיפים לשמוע.
עימות מבוים
הסחריר יכול להיות גם יצירת עימות בקבינט מול הרמטכ"ל על סוגיית ההומניטרי, דבר שהוא מיותר כולו - שהרי הסכם עם החמאס כולל בחובו נסיגה מהשטחים הללו, והפסקת חלוקת ההומניטרי. בלעדי זה אין עסקה.
יותר מאשר העגל רוצה לינוק, רוצה הפרה להיניק. ויותר מאשר הציבור מתעניין בריבונות או גיוס חרדים, להוטים הפוליטיקאים לדחוף את הנושא בכח אל סדר יומנו. כך ריבונות, כמו גיוס חרדים, כמו השלום, נועדו כולם לתכלית אחת - מינוף אינסופי בדעת הקהל, של נושא מרגש שמוביליו מוודאים שלעולם לא יתממש. כל שרצוי הוא, להמשיך ולשווק את פירמידת ההונאה הזו לעד, לשלוף אותה ברגעי הצורך, ולגנוז אותה ברגע שהסיבוב מסתיים.
ימין שהוא שמאל
בחסות הסחרירים, מקדם נתניהו עסקת כניעה מול החמאס, שהיא הפקרות מוחלטת בכל פרמטר: נסיגה משטחים שנכבשו בדם חיילים, שחרור מאות מחבלים, עצירת הלחימה ומתן זמן התארגנות לחמאס, וכמובן - ציוד החמאס לחצי שנה קדימה באמצעות ההומניטרי.
גיוס בעירבון מוגבל
הסחריר דלעיל נכון גם לגיוס חרדים. אלו שנתנו מיליארדים ללוחמי רע״מ, כופפו את מדינת ישראל בפני מועצת השורא, ולא נקפו אצבע במשמרת שלהם לגיוס חרדים - הפכו לפתע למובילי קמפיין הדרישה לשוויון. ציניות כזו לא ראינו מאז חתם בנט בשידור חי על התחייבות לא להקים ממשלה עם לפיד.
גיוס חרדים הוא הפרה החולבת של השמאל מזה שנים. אלא שגיוס בפועל הוא חלום הבלהות שלהם, לא בגלל ה'המשיחיים' ו'מדירי הנשים', שיציפו חלילה את צה״ל, אלא מפני שזו המחסנית הפוליטית היחידה שלהם. אם היא תתרוקן, איזה מוצר עוד נותר להם לשווק.
השיח הזה גם מזיז הצידה את השאלות הקשות יותר מבחינתם, כמו הקואליציה עם הערבים, סוגיית האמינות הבעייתית, והשותפות עם מי שהאשים את צה״ל ברצח תינוקות כתחביב.
וחבל. כי גיוס חרדים הוא דבר חשוב. חשוב מכדי שציניקנים יתעטפו בו ויטרפדו כל אופציה למימוש מתווה מעשי, שחלילה יסיים את הסאגה ארוכת השנים.