הילדים שלי מייצגים במוצאם ואולי גם בהווייתם כור היתוך מרגש שנוצר מחיבור טרנסאטלנטי ייחודי בין קזבלנקה, צנעא וברלין. על אף שהם צברים בכל רמ"ח איבריהם, אין ספק שהם עומדים על כתפיהם של ענקים שארזו מטלטליהם, קנו להם שבת במעברות וביישובי חומה ומגדל והגשימו בגופם את חלום השיבה לציון. מכל הדברים היפים האלה הם בעיקר נהנים מהאוכל ומסוגלים לאכול בסעודה אחת מרק קניידלך וג'חנון, גפילטע פיש וחריימה, והדבר ייחשב בעיניהם נורמלי לגמרי.
ערך מוסף שהמוצא המשולב הקנה להם - צבעי הסוואה של גוון עורם המאפשרים להם להיות מי שהם רוצים, מתי והיכן, לפי בחירתם ולהיטמע בנוף כמו זיקית. כך קורה שהם יכולים להיות ס"ט (ספרדים טהורים) ולשבת בקדיש בתפילה, ומאידך לישון טוב טוב בזמן הסליחות בחודש אלול. כשהם יתארחו אצל הדודים התימניים, הם ממש ישמחו לאכול מרק רגל עם לחוח בעיקר בשבת בבוקר. כך הם פוסחים להם בשמחה ובנחת בין שני הסעיפים, למרות שהם רוקדים צעד תימני די בעצלתיים.
לפני כמה שנים סבתא רבה שלהם מהצד התימני הלכה לעולמה, לצערי. בלילה האחרון של השבעה, הגענו בהרכב מלא מכל קצוות הארץ לחלוק כבוד לסבתנו המנוחה ולהיות עם סבא (גוגל טרנסלייט: שהוא אבא שלי) האהוב. עלינו לבית הקברות מחובקים ובוכים וחזרנו לאוהל האבלים העצום בגודלו שהקימה המשפחה לימי השבעה. שם התקיימה סעודה ענקית אשר אליה הצטרפו המון אדם; משפחה מורחבת, שכנים וחברים מהקהילה של סבתא.
לפני הסעודה דרשן מטעם הקהילה קם להספיד את סבתנו האהובה ולומר מילות תנחומים למשפחה האבלה; וכך הוא פתח (ציטוט מדויק!): "ברוכים הבאים למסיבה לכבוד הנפטרת". חיכינו רגע כדי להבין אם שמענו נכון ושהאיש מבין היכן הוא נמצא. ולא, זו לא הייתה טעות סמנטית או שיבוש לשוני שמיד לאחריו הגיע תיקון. מבחינתנו במשפט הפותח הסתיימו דבריו. הבטנו אחד על השני המומים ולא האמנו למשמע אוזנינו. מסיבה? לכבוד הנפטרת? אתה אמיתי אח שלי? אנחנו יודעים שיש חיים אחרי המוות, אבל אפשר לחכות עם זה קצת? עוד לא יבשו עינינו מדמעות וכבר פה החבר'ה רוקדים על הדם - של הכבש.
בתכל'ס, התיאור של הדרשן היה לא רחוק מהמציאות. הוא זכה לאכול סעודת מלכים עם החבר'ה מהשכונה. מה רע. סעודה שכללה מרק תימני אגדי עם בשר, ירקות טריים מהשדה, פיתות, לאפות וקובנות שהוגשו כיד המלך. חלום.
לנו המטעמים שהוגשו פחות היו ערבים לחיך. היינו שרויים בצער על לכתה של סבתנו מן העולם. ומנגד, השכנים היו די מבסוטים מהסעודה המושקעת שהשביעה יופי את רעבונם.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה? כי השבוע חברה ביקשה שאלווה אותה ליארצייט של אביה שנפטר לפני שלוש שנים. מי שאל מה זה 'יארצייט'? שאלה יפה. אמממ, זה ההיפך מהילולא, וכל מילה נוספת מיותרת.
עלינו לקבר של אביה (חמישה אנשים ביחד איתי), נאמרו דברי הספד מכבדים וחזרנו לבית הוריה. שם המתינו לנו - ספות וכמה כיסאות כתר מאחד השכנים. בקצה הסלון עמד בחיוורונו שולחן קטן ועליו ניצבו שני בקבוקי סודה, שתי צלחות בייגלה, צלחת וופלים לימון (של 'מן') וצלוחית קטנה עם צימוקים.
זהו, נגמר הסיפור. אין סוף טוב, מצטערת.
יהי זכרם ברוך.
מתכון לצ'ולנט/חמין:
Talmazav10@gmail.com