לפני מספר שנים, באמצע פגישת עבודה קיבלתי טלפון בהול מהבית. בתי הגדולה דיווחה שהתפוצץ צינור ויש נזילה של מים באמבטיה. "טוב, אני אטפל בזה", עניתי לה וחזרתי לעיסוקיי.
בחמש אחר הצהריים נכנסתי הביתה מותשת. פתחתי את דלת האמבטיה - ובום: הצפה מטורפת בגובה האוקיינוס האטלנטי הקבילה את פניי. הנעליים שלי נעלמו במצולות ופתאום זה היכה בי: הטלפון של בתי מהבוקר.
"מחלה פרצה והתפשטה במהירות ופגעה בהמוני בני אדם, עשרות אלפי אנשים מתו...". נשמע מוכר?
אלו היו תלמידי רבי עקיבא. התלמוד מספר על שנים עשר אלף זוגות תלמידים שהיו לרבי עקיבא, מהעיר גבת ועד לאנטיפרס וכולם מתו בתקופה אחת, מפני שלא נהגו בכבוד זה בזה. בהמשך מסופר שהזמן שבו מתו היה בין חג הפסח לשבועות, והמגיפה שפקדה אותם הייתה מחלה שתוקפת בדרכי הנשימה שנקראת 'דיפתריה'.
פעם, כשקראנו באדישות מה את הסיפור על מותם המהיר של 24 אלף תלמידי רבי עקיבא ממגיפה שהתרחשה לפני 2,500 שנה, לא באמת קלטנו עד הסוף את השתלשלות האירועים שהובילו לטרגדיה הנוראה. קשה לתרגם את המילים האלה למציאות ממשית. בדיוק כמו הטלפון שבישר לי על הפיצוץ בצינור. שמעתי את הדברים שבתי אמרה, אבל עד שלא דרכתי עם הנעליים שלי(!) במים המוצפים, לא קלטתי את גודל הזוועה שהתרחשה באמבטיה.
אינו דומה סיפור שאנו מורגלים להשמיע אותו מדור לדור, לחוויה שחווינו אותה בעצמנו. פתאום המילים "מחלה פרצה והתפשטה במהירות ועשרות אלפי אנשים מתו...", לא יכולות לעבור לידנו. אנחנו עוצרים להקשיב. רגע, זה קרה גם לנו!
בתקופה מקבילה לספירת העומר, בשנה שעברה, נגיף הקורונה היכה כאן כל חלקה טובה. אנשים נדבקו במחלה שהתפשטה ותקפה בדרכי הנשימה, עשרות אלפי אנשים מתו. זה מבזק חדשות שיכול היה להיות משודר מילה במילה, מחוץ לכותלי בית המדרש של רבי עקיבא. סיפור בבואה. אז והיום.
ותמיהה נוספת מטרידה ביותר, שחכמינו כבר דנו בה רבות: איך ייתכן שתלמידים של רב גדול כמו רבי עקיבא, נושא הדגל של "ואהבת לרעך כמוך", מתו ממגפה בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה? תלמידי חכמים, שהיו שקועים בלימוד תורה יומם וליל, לא כיבדו אחד את השני? הדעת לא תופסת.
מסביר הרב מנדלזון: "דווקא מתוך אהבה, התלמיד רצה לנסות ולהראות לחברו כי הדרך שלו היא הצודקת וכי הוא טועה". הם נענשו על חוסר כבוד שנבע מתוך אהבה. וואהוו, כמה צריך להיות זהירים בכבוד הזולת.
קראתי פעם סיפור על אנתרופולוג שהראה משחק לילדי שבט אפריקאי. הוא הניח סלסלת פירות טעימים ליד גזע עץ ואמר להם: "הילד הראשון שיגיע לעץ יקבל את סלסלת הפירות". כאשר נתן את אות הפתיחה, הוא הופתע לראות שהם הולכים יחד, אוחזים ידיים, עד שהגיעו לעץ וחילקו את הפירות בין כולם. כששאל אותם מדוע עשו זאת, כאשר כל אחד יכול היה להשיג את הסלסלה רק לעצמו, הם ענו בתדהמה: 'אובונטו'. פירוש המילה 'אובונטו' לפי התרבות שלהם – אני בגלל שאנחנו.
כלומר, איך אחד מאתנו יכול להיות מאושר בזמן שהשאר אומללים? פשוט כל כך.
דלים בתרבות? אני לא בטוחה. זו תרבות במיטבה, לדעתי.
יש מה ללמוד מהם.
אני בגלל שאנחנו.
שבת שלום.
מילים טובות, מחמאות והצעות שידוכים לילדים שלי: