איך טרנד נולד?

באחד הימים השבוע, נכנסה בתי הביתה ושאגה בקול גדול: ״כולם לבוא למטבח, קניתי הפתעה״. הפתעה. אוי לנו שככה. לא נעים לי לספר. הילדה קנתה לכולם במיטב כספה ארטיק קראנץ׳ קורנפלקס. המפורסם. הסיוט שרודף מדינה שלמה.

ה-טרנד.

מילה חדשה-ישנה שנכנסה לז׳רגון הישראלי, אשר תכליתה האמיתית  לשחק לנו בתודעה. להכריז על סדר עולמי חדש. לא תמיד בעל משמעות נשגבה.

בתחילה סירבתי בתוקף לשתף פעולה. נראה למישהו שטרנד חלול יכול עליי? אני חזקה מזה. לא אתן ל׳גדולי הפוסקים׳ בטיק טוק את התענוג הזה. לחדור את שיריון סולם הערכים שלי.

סולם סולם, אבל אכלתי בסוף. איך נפלו גיבורות. אגב, קערת קורנפלקס אמיתית עם חלב, מתעלה על הקשקוש הזה.

אני תוהה לעצמי, איך זה קורה לנו כחברה משכילה, מתקדמת, שוחרת מדע וטכנולוגיה, שאנחנו נופלים לדבר הזה כל פעם מחדש? יושבים להם צעירים בכל העולם, מדליקים את המצלמה בנייד ומחליטים עבור כולנו מה נלבש, נאכל, נשיר, נבשל ובעצם איך נחייה.

מי אחראי על זה – אנחנו או הם? כיאה לילדה טובה מבית טוב, תמיד חייב להימצא אשם.

אז איך טרנד נולד?

טרנד הוא אבולוציה של רעיון, מסר או מוצר. ׳הדבר הגדול הבא׳. לוקח לרעיון זמן להגיע, להתבסס, להתקבל על ידי הצרכנים וליצור שינוי מהותי. יש חברות שעוסקות בזיהוי הטרנד הבא, בכל מיני תחומים ומוצאות את הדרכים המעשיות לתרגם אותו לקופה הרושמת. את החותם לטרנד נותן ציבור הצרכנים. הוא זה שמכתיר אותו כטרנד בפועל ויוצר באז סביבו. בקיצור, זה אנחנו.

ילדים יקרים לנו מאוד!

תניחו שנייה את העיתון בצד. תסתכלו סביבכם רגע. אתם בטח רואים את אבא או אמא. סבא או סבתא. אחים. חברים. את הבית הנעים שלכם. תציצו רגע מהחלון. אתם בוודאי רואים שמיים כחולים, ציפורים, עצים, ופרחים. יופי. דעו שכל אלה הם מתנות מבורא עולם, שנשלחו היישר לחייכם. לרפד אתכם בטוב. במשמעות. בתכלית. וגם בהתמודדויות לא פשוטות שאתם לעיתים חווים. יש בחיים דברים שהם לא מוגדרים כטרנדים והם חשובים. כל כך. אני סומכת עליכם שעם תשומת לב תצליחו להתייחס אליהם בכבוד הראוי, לפחות כמו שאתם מתייחסים לטרנדים בטיק טוק.

הנה דוגמה קטנה למשהו חשוב.

לפני כמה זמן שאלתי את הבן הצעיר שלי, מתי הוא מתכנן להתגייס, כדי שאשריין ביומן.

באופן מפתיע תשובתו מצאה חן בעיניי: "אני אתגייס ביום שאני ארגיש שכואב לי כשאני לא מתפלל שלוש תפילות במניין״. וואהוו. הילד מבחין בין היום שבו הוא יפספס תפילה במניין, ליום שבו הוא יחוש על כך כאב. זה יפה וזה ראוי להיות טרנד. שאיננו בר חלוף. שחיים לפיו ועל פיו. משתדלים להתמיד בתפילות במניין, עד שכאשר מחמיצים, משהו לא מרגיש נוח.

אבל זה לא יצטלם יפה בטיק טוק, הסיפור הזה. כי הוא לא מגניב. מתי תבינו שהכי מגניב, זה לא להיות מגניב. להיות מאלה שסוללים לעצמם דרך ייחודית משלהם. שבוחרים מה משפיע עליהם. כמה נפלא לראות נערים ונערות מסתובבים עם נוקיה 208 ביד. אפילו שהם נראים בעינינו כמו האדם הקדמון עם נבוט ביד וקרעי בד מנומר קשורים לגופו. הנוקייה מספר את הסיפור שלהם. בלי מילים. התבוננו, חשבנו והבנו שאנחנו לא רוצים להישאב למסך ולכל מה שהוא מביא איתו.

מבקשים להיות ברגע בלי רעשי רקע.

והנה לנו סטיקר חדש.