בשונה מהכדורגל והכדורסל הקבוצתיים, שנחשבים ענפי ספורט שמתפתחים ברחובות וגם באוכלוסיות החלשות, הגולף והטניס נחשבו ל"הספורט הלבן", משחקי ג'נטלמנים של אצולה ומלוכה שהיו מנת חלקם של העשירים בלבד. משכך, ברור שבמהלך ההיסטוריה היהודים לא לקחו בו חלק.
עם גל ההתעשרות בארה"ב, החלו גם היהודים לפתח סמל סטטוס בדמות משחק הגולף. כשברק אובמה, חובב גולף מושבע, ניסה לפני הפיכתו לאזרח להתקבל למועדון הגולף היוקרתי במרילנד (עד כמה יוקרתי? דמי החבר לשנה: 80 אלף דולר), הוא הופתע לקבל תשובה מהוססת. איזה מועדון גולף יסרב לנשיא ארה"ב? התשובה: מועדון שרובו יהודי. בקשתו של אובמה באה אחרי הימנעות ארה"ב מהטלת וטו על החלטת האו"ם כנגד הבנייה בהתנחלויות (בסוף הוא התקבל).
העושר הוא בסיסו של הגולף, תעיד על כך העובדה שמועדון הגולף בישראל נמצא בקיסריה. ישראל בכלל עוד לא מוכנה להשקיע בענף. זו הסיבה שלטיסיה בק, הגדולה בהיסטוריה של הגולף הישראלי, נאלצה להגר לארה"ב כדי שתוכל להמשיך להתחרות בליגת הנשים היוקרתית.
בשבוע שעבר התבשרנו שלמרות שהם מצהירים על עצמם כיהודים שומרי תורה ומצוות, לא ויתרו איוונקה טראמפ וג'ארד קושנר על משחק הגולף בשבת, למרות שהם מקפידים לשלם רק ביום ראשון. האם יש במשחק הגולף עצמו איסור בשבת? בין אם כן (קוצר, חופר, משווה גומות, מוקצה וכדו') ובין אם לא, הדבר כנראה מסמל את הנתק בין היהודים משחקי הגולף לבין ההלכה.
בעולם הדרשנות הפך הגולף להיות מקומם של הרפורמים והכופרים, הגם שניתן לדרוש ממנו חידודים מעניינים. כאשר ראש הממשלה דוד בן גוריון התחיל להביע עמדות של ביקורת המקרא, אמרו עליו שהתנ"ך בשבילו הוא ספורט: "איננו רשאים לצוות על אדם במה יתבדר ובאיזה תחביב יבחר... או שמא ילמד מר בן-גוריון לשחק גולף?"
גולף הוא ספר חוקים, כמו היהדות
קורח ועדתו מרדו בסמכותו של משה וכפרו מאליו בתורה שבעל פה, ולא פעם משווים בין רצונו של קורח לתיקונים שערכו הרפורמים ביהדות. השיח בין האורתודוכסים לרפורמים והשינויים בעולם ההלכה כדי למשוך קהל רב יותר, מושווים דרך הגולף - לפעמים לצד זה ולפעמים לאחר. דו-שיח כזה מצוי בספרי דרשנות אמריקאים: "גולף הוא ספר חוקים, ואם אתה לא עוקב אחר החוקים אתה בעצם לא משחק גולף. היהדות היא אותו דבר".
מצד שני התייחסו לשינויים בחוקים של הגולף שנוצרו בעבר כדי למשוך קהל רב יותר לגולף, במיוחד עבור הצעירים שאמרו שהמשחק ארוך מדי ושלוקח הרבה זמן ללמוד אותו, ובכלל שיש לו יותר מדי כללים מייגעים. גם נשים רצו שינויים במשחק כדי שיהפוך למשחק מותאם יותר עבורן. גם כאן, כמו בזרמי היהדות, הדעות חולקות.
טד בישופ, נשיא איגוד שחקני הגולף המקצועי, אומר כי "אנחנו חייבים להפסיק להפחיד אנשים הרחק ממגרש הגולף כשאנחנו אומרים להם שיש רק דרך אחת לשחק את המשחק. יש להציע יותר צורות של גולף בהן יוכלו אנשים להתנסות". מהצד השני, תומאס אות'לו ג'וניור, עוד ענק מהענף, חולק נחרצות: "אנחנו חושבים שהקסם של המשחק הוא קבוצה אחת של כללים. כל מיני רעיונות אלטרנטיביים הם פשוט לא גולף. אני מאמין שישנה דרך לאנשים לאמץ את המשחק כפי שהוא והם יבואו בסופו של דבר לשחק".
ענף הגולף יורה לעצמו ברגליים עם השינויים, גם בתמורה לקהל רב יותר. היהודים ששיחקו בגולף, העשירים, אלה שחיקו את חבריהם הנוצרים, ניתקו את עצמם מעולם ההלכה והגולף הפך להיות סמל להתרחקות מהדת.
בספר "נתיבות ההלכה" סופר כי לאחר מלחמת העולם השנייה, היהודים שהיגרו לארה"ב התייגעו בחיפוש אחר פרנסה והוזהרו שאם לא יעבדו גם בשבת – יפוטרו. בחששם, התירו לעצמם לחלל את השבת מחמת פיקוח נפש ואמרו על עצמם שהם אנוסים גמורים. על זה אמר רבי גדליה: "אבער פארוואס האסט דו געדאפט גייען שפיללען גולף נאך מיטאג" (מדוע הוכרחת גם לצאת אחר הצהריים לשחק גולף)?
אמנם היהודים נכנסו למשחק הגולף, אבל לא הטביעו בו חותם. קחו לדוגמא את הבייסבול עם שחקני-על יהודים כמו האנק גרינברג וסנדי קופקס. לא סתם בסרט של האחים כהן 'ביג לבובסקי' מוסברת ההיסטוריה כולה של העם היהודי במשפט אחד: "שלושת אלפים של מסורת נפלאה, ממשה רבינו ועד סנדי קופקס". שני השחקנים התמודדו בהפרש של 30 שנה בהתחבטות פנימית אם לעלות לשחק בימים הנוראים. גם אל מול לחץ של הקבוצה והקהל הם סירבו, והפכו להיות גיבורים בקהילה היהודית.