שנת הלימודים התחילה. בין בחינות הבגרות ומחשבות על שירות לאומי וצבא, יש לכמה בנות באולפנת אור תורה אוריה שבגוש עציון, מרשת 'אור תורה סטון', עוד 'מטלה' אחת חשובה: להביא את הגביע הארצי. תשעה חודשים עברו מאז דצמבר 2019, מועד הגמר מול הרצליה, הגימנסיה המועדפת הברורה, שלמרות כל הניסיון ניהלה משחק קשוח וצמוד מול הבנות מאוריה. אבל הלחץ עשה את שלו, ואחרי מחצית ראשונה שקולה, הן החלו להישבר מול כוכבת הרצליה, שחקנית ברמה בינלאומית בשם טליה זומר. תוצאת הסיום 8:3 לא שיקפה את הדרמה על המגרש: קבוצה של בנות דתיות שרק קמה שנה שעברה, בלי אקדמיה ובלי אימון מקצועי, שהגיעה לגמר ליגת התיכונים הארצית. הפעם, זה יהיה שונה. לכוכבות הקבוצה שהובילו אותה לצמרת זו תהיה ההזדמנות האחרונה להביא את הגביע לפני סיום כיתה י"ב.
קרן-אור אדרי, אורי אהרוני, מירב יעקובס, שובל צארום והילה יעקב - זה ההרכב הפותח של הנבחרת. הניסיון המקצועי של הבנות הקפיץ אותן לטופ הקט-רגל כאשר הן דילגו בקלילות על משוכת מחוז ירושלים. אורי וקרן-אור גם שיחקו בנבחרת ישראל. המורה לחינוך גופני באולפנה, ומאמנת הקבוצה, רחלי קומר-עזיז מספרת ל'מצב הרוח' שהקבוצה קמה מתוך בקשה של התלמידות עצמן: "פנו אליי כמה תלמידות שמשחקות בהפועל קטמון, חלקן בנבחרת ישראל, שהן שמעו שיש ליגה לבנות בקט-רגל וגם הן רוצות לשחק, הגשנו טפסים ורק אז התחלנו להבין מה זה הליגה ומה הרמה".
חשוב שבנות דתיות מיוצגת על המגרש
מנהלת האולפנה יונת למברגר רואה בכך חשיבות חינוכית: "אנחנו מאמינות שכל תלמידה צריכה לבטא את עצמה במקומות החזקים שלה, מה גם שמשחקים האלה יש שיתופי פעולה, בניית קבוצה, תחרותיות, ביטחון עצמי. חשוב שבנות דתיות מיוצגת על המגרש. זאת גם אמירה שבנות בחינוך הדתי יכולות להיות שותפות, פעילות ומובילות בכל תחום כלשהו".
הנהלת אולפנת 'אור תורה אוריה' מגבה ומעודדת את נבחרת הקט-רגל – ולמשחק הגמר גם הוציאה שני אוטובוסים של בנות כיתות ט' כדי לעודד, וגם בליווי הלכתי של נשיא רשת 'אור תורה סטון" הרב כתריאל ברנדר ומציאת פתרונות הלכתיים גם בנושאי הצניעות
המאמנת רחלי (35), מקיבוץ כפר עציון, כבר מגדלת את הדור החדש של הקבוצה, אבל גם היא יודעת שכמות כזו של כוכבות במחזור אחד לא תחזור בקרוב. במקור היא באה מעולם הנט-בול ואת עולם הכדורגל והקט-רגל היא הכירה דרך הבנות שהביאו את הניסיון והידע שלהן מהקבוצות בהן הן משחקות. אז נכון, יש חשיבות לאימון מקצועי, אבל קורה כאן קסם אחר.
קרן-אור אדרי, קפטנית הקבוצה, מספרת על האנרגיות מאחורי הקלעים: "רחלי דחפה לזה כי גם היא חושבת שחשוב שיהיה ספורט נשים גם במגזר הדתי, והיא דחפה לזה בהנהלה שזה באמת יקרה. בהתחלה, חשבנו שאחרי שדיברנו איתה זה יישאר באוויר, כי אנחנו אוהבות כדורגל אבל לא חשבנו שזה באמת יקרה. היא ממש השקיעה ונתנה את כולה.
"למעשה שלוש הקבוצות החזקות בליגה הן גימנסיה הרצליה, עמק חפר (שניצחו בחצי הגמר את האולפנה לפני שנתיים) ואולפנת אוריה עצמה".
אז מה הסיכויים לקחת השנה את הגביע?
קרן-אור אדרי, קפטנית הקבוצה אופטימית: "נראה לי שיש סיכוי גדול, ואנחנו יכולות לקחת תלוי כמה נשקיע וכמה נרצה. לדעתי זה תלוי בנו ובגישה שנבוא, ובלי לחץ כמו שנה שעברה. אם נבוא בראש שאנחנו יכולת לנצח אז אנחנו יכולות לנצח".
חברות הקבוצה למעשה מגובשות כבר מילדות. קרן-אור ואורי גדלו ביחד באפרת. הסיפור מתחיל כאשר אמא של קרן-אור פותחת קבוצה של כדורגל לנערות ומביאה מקום לשחקניות להתפתח בו. בהפועל קטמון ראו את הפוטנציאל ואימצו את הקבוצה מאפרת, שכבר לקחה עד אז כל גביע אפשרי. "בהתחלה חשבתי שזה משחק של בנים, כי שיחקתי בעיקר בבית הספר כשהייתי קטנה", מספרת קרן-אור, "אבל אז הצטרפו עוד כמה חברות ששיחקו וגם התחברתי, אהבתי, ולא מצאתי משהו אחר 'של בנות' והמשכתי".
כשחקנית כדורגל יש התנגשויות עם הדת? משחקים בשבת?
"האמת שלא. בליגת הבנות לא משחקים בשבת. בבנים יש משחקים בשבת, ויש ליגה נפרדת לשומרי שבת של צו פיוס, אבל זו לא באותה הרמה. בכל מקרה אצל הבנות אין את הבעיה הזו".
ומה לגבי צניעות, הלבוש?
"זה משתנה אצל כל אחת. מותר לנו ללבוש טייץ מתחת במשחקים ובאימונים, ובאולפנה דורשים מאיתנו גם גרביים עד הברכיים או מכנסיים עד הברכיים ולפני ואחרי המשחק ללבוש חצאית. בהפועל קטמון אין חוקים. אבל השוערת שלנו, למשל, תמיד לובשת טייץ תחת המכנסיים מחמת צניעות".
הפריע לכן שבאולפנה דרשו שתשחקו עם בגדים פחות נוחים?
"זה הפריע בהתחלה כי לא היינו רגילות לזה, וגם המשחקים הם בתוך אולם ואין מיזוג והמשחקים היו בקיץ אז זה לא היה נוח מבחינת החום. אבל מעבר לזה הבנו למה הם מבקשים".
במעמד הגמר שנה שעברה, לא יכלה קרן-אור לעצור את הדמעות על ההפסד. "הייתי בביטחון שהיה לנו סיכוי גדול. זה היה מאכזב. גם התוצאה לא שיקפה את המשחק שהיה צמוד לפני שנשברנו לקראת הסוף". קרן-אור רואה חשיבות בכך שקבוצה דתית תגיע להישג שאף קבוצה דתית בנים ובנות כאחד לא הצליחו לפני כן: "זה ממש חשוב, זה בער לנו להראות אם היו שומעים שאולפנה ניצחה בקט-רגל, גם בנות בכללי ועוד קבוצה דתית שזה לכאורה לא אמור להיות במגזר. זה חשוב לקדם ספורט נשים בכללי ורגם במגזר זה חשוב, להראות שאפשר וזה לא סותר".
ומה יקרה איתך בסוף י"ב? תמשיכי עם הכדורגל?
"פעם חשבתי שאני ישר אלך לצבא, כי אני יכולה לתרום שם יותר מאשר בשירות לאומי. אבל יש יותר התלבטות עכשיו אם לשחק כדורגל כספורטאי מצטיין בצבא".
גם חברתה של קרן-אור לקבוצה, אור-אהרוני, שוקלת את עתידה וגם אצלה השירות הצבאי יהיה העיקר ואולי עצירה של קריירת הספורט: "יש אפשרות של ספורטאי בצבא, אני יכולה לקבל אבל אני לא רוצה. הכיוון הוא יותר לשרת המדינה בשירות רגיל או קרבי או בכפרי נוער. אני לא חושבת שקריירת הספורט תיעצר, אלא זה טיפה יזוז הצידה בגלל הזמנים כי הצבא לא תמיד משחרר, אבל אני כן אהיה במשחקים ובאימונים מתי שאוכל".
היינו טובות כבר בהתחלה
כמו קרן-אור, גם אורי החלה לשחק בקבוצה באפרת ולאחר מכן בהפועל קטמון. לאחר מכן היא אף עברה לשחק בקבוצה הבוגרת של בית"ר ירושלים, הגם שהקבוצה היא לגילאי 19 ומעלה היא חריגת גיל. בבית"ר, אגב, יש עוד שחקניות דתיות. האהבה שלך לכדור התחילה מגיסה "אוהד שרוף של בית"ר ירושלים", שכבר שהייתה בגיל שנתיים הייתה משחקת איתו בכדור, וככה בבית ספר היסודי היא שיחקה כדורגל עם הבנים עד שעברה לקבוצה באפרת.
המעבר לקט-רגל דרש שינוי מסויים בסגנון במשחק. מגרש יותר קטן, כדור יותר כבד, ופחות שחקניות: "זה יותר קשה, הריצות יותר ארוכות. צריך יותר כושר כי זה לרוץ הלוך וחזור במגרש קטן וגם מצריך יותר שליטה בכדור". אז זה עדיף על כדורגל? אני שואל. אבל אורי מספקת תשובה עמומה: "זה יותר חוויתי"; האהבה לכדורגל עולה על הכול: "זה מקום לפרוק את הרגשות, את העצבים, מקום שאני יכולה לבטא את עצמי".
בשונה מהבנות האחרות בקבוצה, אורי החליטה בכיתה ט' לעבור לשחק באקדמיה לכדורגל במכון וינגייט, אז גם שיחקה בנבחרת ישראל. אבל המעבר לתיכון חילוני היה יותר מדי: "זה שונה מבחינת הכול, גם הערכים שונים", וגם בנבחרת משהו לא תפס, וככה מצאה את עצמה אורי באולפנת אוריה – והיא הייתה בדיוק הבורג המרכזי שהיה צריך כדי להתניע את הקבוצה לרמות גבוהות.
אורי רואה קצת אחרת את החשיבות בניצחון. בעיניה הניצחון לכשעצמו הוא החשוב ולאו דווקא שזו קבוצה דתית: "לא חשוב מי משחק, אם ערבים או חילונים או דתיים. שחקנית כדורגל זה כדורגל. זה מיוחד שקבוצה דתית משחקת כדורגל, אבל מבחינת הניצחון זה לא חשוב מי ינצח, אנחנו כולנו בני אדם".
באולפנה באים לקראתכם? חשובה להם הקבוצה?
"מבחינת הלימודים בית הספר פתוח מאוד ונותן לנו מה שאני צריכות וגם עוזר לנו להשלים אם החמצנו לימודים. בהנהלה עצמה ממש מעודדים ואפילו במשחק גמר הסכימו שנשחק עם טייץ במקום חצאית, וזה משהו מאוד יפה שמקבלים גם כדורגל נשים. באולפנה גם הביאו את שכבה ט' לעודד אותנו בגמר".
אז למה דווקא רק באולפנת אוריה קמה קבוצת קט-רגל?
"נראה לי שבנות אחרות מתביישות ומפחדות מה יגידו שזה משחק של בנים. אותי זה לא מפחיד וגדתי בסביבה כזו".
איך את מסבירה שכבר בשנה הראשונה שקמתן הגעתן לחצי גמר ושנה אח"כ לגמר?
"אנחנו היינו טובות כבר בהתחלה, ואנחנו מאוד מגובשות וחברות מגיל אפס, כולנו. המאמנת רחלי מאוד מגבשת אותנו, אנחנו קבוצה שתמיד ביחד בכל דבר, זה מאוד חשוב".
אתן תיקחו השנה את הגביע?
"אני מאמינה שכן. זה יהיה קשה יותר משנה שעברה, אבל זה בעיקר תלוי בנו. אנחנו ניתן את כולנו. גם אם הקבוצות האחרות טובות מאיתנו מבחינה מקצועית, אנחנו יכולות להילחם יותר מהן".