למה שבועות הוא חג של יום אחד? למה לא יכלו לפרגן לנו לפחות איזה שבוע ימים, שלא לומר כמה שבועות. עד שמגיע חג כל כך לבן וחינני, שכל כולו ראשוניות הקיץ וביכורים, טנא ופירות.
בסוכות אנחנו נאלצים לאכול בסוכה, . בפסח אין לנו לחם,. והנה סוף סוף חג שאפשר לשבת בו בבית ברווחה,. אין צורך להכשיר אותו בניקיונות,. אין בעיה של אוכל, אלא רק מאכלים נהדרים לבנים ובעלי הרבה סידן,. הכל ירוק וטרי ומשדר קיץ ושמחה. חג של קבלת תורה, של היותנו פיכה לעם, של התחלה נפלאה, של משהו חדש מתחיל.
אבל לא. במקום ליהנות ימים ארוכים על פשטידות ועוגות גבינה., קיבלנו יום אחד בלבד. יום אחד שבו אנחנו נאלצים לדחוס לכרסנו האומללה את כל התפריטים המתפרסמים בחוברות של מתכוני מאכלי החלב השנתיים. ולא די, אלא שמיגוון מאכלי החלב, אינם מסתפקים במנה ראשונה או עיקרית. לא ולא,. מדובר על ארסנל בלתי נדלה של קינוחים שונים ומגרים, הכוללים, עוגות גבינה עתירות קצפת עם תות אדמדם לקישוט, גבינות עטופות בבצק פריך, עלים או שמרים, בלינצ'ס, קרם שניט, פחזניות ופאי, טירמיסו וסתם עוגת גבינה בחושה.
כל אלה ועוד מגיעותים אחר כבוד מיד לאחר מבחר לא מבוטל של פשטידות וקישים עתירי גבינות ושמנת, רביכות ובלילות במיגוון רחב של טעמים וסוגים; . פסטה, לזניה, מקרוני וסלט,; גבינות קשות חתוכות, מעוצבות יפה, על מגש רחב עם ירקות צבעוניים חתוכים למקלות דק-דק, בשביל שלא יכבידו לנו על המשקל. אנחנו מכינים אותם רק בשביל האיזון, שנרגיש שאנחנו אוכלים אוכל בריא ומרזה, אבל אלה נטבלים אחר כבוד יותר משתי פעמים, במטבלי גבינה מלוחים מתובלים בשום-שמיר- שמן זית ופסטו.
ואנחנו האומללים, אנה נוליך את התשוקה הגדולה שלנו למאכלי חלב, שמתפרצת בשיא עוצמתה ביום האחד הזה, שבועות. ? איך נווסת את כמות המתכונים שלא נותנים לנו מנוח כבר חודש לפני החג, ואת ההיצע העשיר כל כך של מוצרי חלב שקורצים לנו מכל המדפים במקררים הגדולים בחנויות,? איך נצליח להכיל בתוכנו את כל מה שאנחנו רוצים להכיל אבל פשוט לא יכולים.?
ובסוף הארוחה הדשנה הזו, מכבידה הבטן על הגוף ואשמורות העיניים שאמורות להיות פתוחות לרווחה לילה שלם ולהתמקד בלימוד התורה, נאבקות תחת מעטה העייפות הכבדה שעוטפת אותן, על מנת לחזור ולהתאושש לקראת הלילה הלבן שמצפה להן.
כי ככה זה שבועות,. זה כל המהות של החג הזה,. הוא מגיע כמשב רוח רענן וטוב לחיינו, בעיתוי נפלא, אבל במינון נמוך, בשביל שלא יגבה ליבנו ולא נתמכר למה שלא חשוב,. שלא נשכח באמת מה המהות שלו, ולא בטעות נחליף אותה עם טנא מלא מילקי וריוויון,. שנזכור שזה היום שהפכנו להיות עם וקיבלנו עלינו עול תורה ומצוות והעול שהוא לא פשוט, הפך להיות שיגרת חיינו והוא מלווה אותנו כל השנה, מלווה אותנו תמיד. לכן הוא חג רק של יום אחד,. זה קצת כמו יום הולדת,. לא מזכיר לך שאתה קיים, אלא מאיפה התחלת ולאן אתה ממשיך מכאן.
אולי החג הזה הוא יום אחד. אבל את העודפים שיישארו עליי מהחג, ייקח לי להוריד שבועות. שבועות.
וסבתא אומרת:
אני בכלל לא אוכלת את כל הקישים-מישים האלה.
לי יש רצפט אחד של עוגת גבינה. את יודעת שהוא הכי טוב, נכון?!