כולם מדברים עכשיו על הסידרה צ'רנוביל בטלוויזיה, אבל אני חי אותה. בעצם יותר נכון, מת. אבא שלי נפטר מסרטן ריאות שנגרם מחמת הקרינה. הייתי אז תינוק קטן. אני לא זוכר אותו או את צ'רנוביל, וכפי שהאיזור הנגוע עדיין אסור בכניסה, גם אני שמרתי את הדבר הזה עמוק בלב, נעול ומוגן. בכל זאת, למה לחטט בפצע שהגליד מלמעלה אבל עמוק בפנים שותת?
26 באפריל 1986, בשעה 01:23:45 בלילה, הכור הגרעיני בצ'רנוביל שמייצר חשמל לחצי אוקראינה, מבצע ניסוי כושל בכור מס' 4. הכור, שנועד לעבוד בהספק של 3,200 וואט, מגיע ליותר מ-33,000. הפיצוץ הגרעיני שנוצר היה בעוצמה של פי 500 מהפצצות שהוטלו על הירושימה ונגסאקי ביחד - ויצרו את האסון האקולוגי הגדול ביותר של המאה ה-20. תחשבו על 3 טריליון כדורים שעפים באוויר וחודרים כל דבר בדרכם - מתכת, בטון, בשר. חלק מהם לא יפסיקו לירות במשך 50 אלף שנים.
איש לא יודע כמה ניספו באמת
אין מספרים מוחלטים על היקף הנספים. הסובייטים טוענים שנהרגו 31 איש. השכל הישר ומדענים מצביעים יותר לכיוון ה-80,000, לא כולל מאות אלפי הנפגעים העקיפים עם המומים הקשים, והזיהום הרדיואקטיבי של הסביבה ברדיוס של 2,600 קמ"ר. יותר מ-300,000 איש פונו מבתיהם. מספר כפול מהם אולץ לעבוד בכפייה בשטח ההסגר. בחלק מהמקומות לא ניתן יהיה לגור גם בעוד אלפי דורות.
חיות הבר והמשק נולדות עם מוטציות מזוויעות. הן מושמדות למניעת התפשטות קרינה הפירות שם נפוחים להחריד. נרשמה עלייה חדה בשיעורי תחלואה בסרטן, בעיקר בקרב ילדים. עד היום אסור לשהות בחוץ יותר מ-10 דקות; אחרת תוחלת החיים שלך תתקצר בחצי.
שני צלמים, שנכנסו מוגנים מכף רגל ועד ראש לפני כשנה לצלם את 'רגל הפיל' - פסולת גרעינית שהותכה בפיצוץ, ונחשבת כיום למקום המסוכן בעולם, מתו לאחר שבוע בייסורים נוראים, וגם התמונות נשרפו בחלקן. מרבית המטפלים בשרידי הכור לאחר התאונה, לא שרדו. הקרינה מפרקת כל תא בגוף, מהעור ועד לכלי הדם שנרקבים בעודם בחיים. חלקם מתו תוך 3 ימים עד שבועות, ואחרים לא הגיעו אפילו לגיל 40. כמו אבא שלי.
אין לי מושג היכן אבא קבור
מעולם לא התעניינתי במה שקרה שם. כל פעם שאמא התחילה לדבר על זה, החלפתי נושא. ידעתי שאבא נפטר, שזה היה קשור לקרינה מצ'רנוביל, אבל לא באמת ידעתי מה קרה. אפילו לא איפה הוא. כשהסידרה עלתה, לקח לי זמן לראות אותה. מאז הספקתי לעבור עליה 3 פעמים, ואת הפרק האחרון לפחות 8. אמא הייתה תקועה על הפרק הראשון כמעט שבועיים, רואה קצת ומפסיקה. לא בשל חוסר זמן, אלא מחמת חוסר רצון.
בשבת פתחנו איתה את 'הנורא באמת': טעמים מתכתיים בפה, קושי בנשימה, משום שנפלו לו כל השיניים תוך שבוע, גשם רדיואקטיבי שצובע את היערות בסגול, ותמיד כשהגיעו המשאיות ששטפו את הרחוב במים. היא ידעה שהיה עוד שחרור של קרינה לאוויר. הילדים נשלחו לקייטנת אינפוזיות בקיץ. אנשים נפטרו כדבר שבשיגרה. הסרטן אכל בכל בית. הנספים נקברו בארונות עץ וכוסו בשכבת מלט עבה, כי אפילו הגופה פלטה קרינה. מסתבר שאמא נכנסה להיריון יחד עם עוד חברה טובה, והם תיכננו שנגדל ביחד כחברים. הילד נולד ללא גפיים. אמא נמנעה מלאכול ולשתות שם באופן סדיר, וחיפשה את הירקות עם התולעים, שהוכיחו שהוא נקי. הממשל לא פינה את האנשים בזמן, לא הזהיר. להיפך. השלטון הסובייטי המושחת הוציא תושבים למצעד ה-1 במאי, להראות שהכל בסדר, בעוד כולם נושמים אפר רדיואקטיבי.
הסביבון שהחליפו לי בנתב"ג
אני נולדתי שנה אחרי, ביולי 1987, בקישינב. אבא שלי, שהיה גם ליקווידטור - אחד ממפרקי צ'רנוביל, שסייעו באסון למרות רמת הקרינה המייננת והמסוכנת - מת כשהייתי בן 6 חודשים. אין לי זיכרונות ממנו, חוץ משם וכמה תמונות בשחור לבן דהויות, ששרדו את העלייה לארץ. אסור היה אז להוציא משם כלום. גם התמונות עלו באש בחצר. אבל מסתבר שצ'רנוביל קיימת בי: בראש, בתודעה, בדמות האב שחסרה, ואולי גם בגוף. הקרינה חודרת כל דבר, גם רחם.
אמא שלי מספרת, שכשעלינו לארץ בחנוכה, החליף לי מישהו בנתב"ג את הסביבון שהיה כתוב עליו נס גדול היה שם, לנס גדול היה פה. ואחרי שכל זה מתברר, אולי היה צריך להשאיר את הסביבון המקורי ולברך עם זה הגומל.