נאמר בפרשת ציצית "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" והתכלת בכוחה להזכיר לאדם את בורא עולם היושב על כסא הכבוד ולזכור את כל מצוותיו.
מן הדין אין התכלת מעכבת את הלבן ואין הלבן מעכב את התכלת ובכל אופן מצינו בדורנו שרבים וטובים נוהגים להטיל בטלית פתיל שהוא צבוע בתכלת.
ניסיון חידוש התכלת החל ע"י האדמו"ר מראדז'ין הגאון הרב גרשון חנוך ליינר זצ"ל שהוציא שלושה ספרים בנושא והוכיח את חידוש התכלת מחלזון המצוי בים המכיל דיו וסיים את מאמרו בלשון: "אע"פ שהוא ספק כיוון שאפשר שיקויים בזה מצות תכלת נכון ומחויב לעשות זאת".
אלא שגדולי הפוסקים הסתפקו בתגליתו, על תגליתו של האדמו"ר מראדז'ין הגיב המ"ב וענה: אני לא הייתי מכניס את ראשי לתוך האש ומסתכן לעבוד את עבודת המקדש על סמך תורתו, למעשה תכלת זאת יצרה פולמוס גדול בקרב הפוסקים. לאחרונה הופק התכלת מחלזון מסוג אחר ויש רבים הסוברים שהוא התכלת היותר נכון עפ"י כללי ההלכה ומטילים אותו בכנפיהם.
גדולי הפוסקים הספרדים סברו שעל פי הקבלה אין לחדש את התכלת עד לבא המשיח ומצא לזה רמז בעל "האור החיים" הקדוש בפסוק "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם", וכתבו: "על כנפי בגדיהם". והוא חוטי הלבן וזה יהיה "לדורותם", כולל כל הדורות, כי הלבן לא יחסר לעולם אך יש דבר שאינו לכל הדורות וזהו ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת וזה אינו לדורותם כי לא בכל הדורות נמצא דם החילזון – עכ"ל. ואף במ"ב עם ההוספות של הגר"א נבצאל שליט"א כתב על השו"ע או"ח סי' ט' סעיף... בזמן הזה דליכא תכלת- גדולי הדור דנו בכך ומרן הרב אלישיב שליט"א סובר שאין ראיה מספקת שזאת שקורין עתה תכלת – היא התכלת, ולענ"ד אפילו איננו יודעים איזה גון אנחנו מחפשים לכן אין לילך עם הקרוי "תכלת" עכ"ל.
ובכל אופן ראינו שהרבה מגדולי הדור כן הולכים על תכלת ולו מחמת הספק שזו התכלת שהתכוונה התורה. הנוהג לילך עם פתיל תכלת ראוי שילמד את אופן הקשירה עם חוט התכלת כיוון שצורות קשירות רבות הובאו בפוסקים.
נסיים את הלכות ציצית בדברי האג"מ חאו"ח ח"ד סי' ד' מעלת הציצית שהיא שקולה כנגד כל המצוות ראיה מביאה לידי זכירה, וזכירה מביאה לידי עשייה. רשב"י אומר כל הזריז במצווה זו זוכה ורואה פני שכינה, וכתב "הבן איש חי" נכון להסתכל בציציות ויכוון ויצייר במחשבתו כאילו יש בהם חוט תכלת שהוא דומה לרקיע מפני שאותה הארה לא נפסקה.