לפי כל הממדים, חורף תשע"ד עד לזמן זה, נחשב לחורף שחון שאנו חווים בו עצירת גשמים, הגם שהיו כמה ימי סערה וגשמים.
הגמרא במסכת תענית, העוסקת בתעניות על אי ירידת גשמים, מסדרת 'סדר תעניות' לגבי בקשת גשמים בארץ ישראל. ישנן י"ג תעניות שמתענים יחידים וציבור על הגשמים, ואם עברו אלו ולא נענו, ממעטין במשא ומתן ובבניין של שמחה וכו'.
אך כתב השו"ע (השולחן ערוך) בסימן תקע"ה: וכל זה הסדר כשלא ירדו כלל, אבל ירדו ברביעה וצמחו העשבים והתחילו ליבש, הרי אלו מתענים וזועקים עד שירדו גשמים. ובסוף הסעיף כתב השו"ע: פסקו הגשמים בין גשם לגשם 40 יום בימות הגשמים, הרי זו מכת בצורת ומתענים וזועקים עד שירדו גשמים או עד שיעברו זמנם.
כתב בעל 'כף החיים', שבזמן הזה לא נהגו לעשות על עצירת גשמים כסדר המובא במשנה בתענית ובשו"ע, אפילו בארץ ישראל, כיוון שאין לנו בי"ד סמוך, היכול לקבוע זאת. רק מתחננים לקב"ה בתפילות וגוזרים תעניות יום אחד או שניים. וכך גם כתב הגאון היעב"ץ ז"ל, בספרו 'מור וקציעה': "ונראה לי פשוט, שאינה מצוות עשה לזעוק ולהריע אלא בא"י, ומקרא מלא דיבר הכתוב: 'וכי תבואו מלחמה בארצכם'; גם אין המצווה אלא בכהנים ובחצוצרות, והאידנא ליכא כהנים מיוחסים ולא חצוצרות של תורה, משום הכי מסתברא, דאפילו בארץ ישראל ליתא המצווה השתא, ולא שמענו שינהגו כך בא"י בזמן הזה, ושוֹפר - כיון דתקנתא דרבנן היא, לא תיקנוהו אלא בתעניות ציבור, ואין תעניות ציבור בבבל וגם לא בא"י, האידנא דליכא נשיא (אין נשיא)".
בשנים קדמוניות מצאנו, שהיו מעוררים לירידת גשמים באופני שונים, ואחד מהם מתואר בספר מגיד משרים למרן הבית יוסף (פ' אמור): "וכיון שהקפתם לרבי אלעזר (במערת רשב"י במירון) בד' מינים הבאים לרצות על המים, נתעוררו המים ובאו וכו', וכלל זה יהיה בידכם: כל זמן שהעולם יהיה צריך גשמים ביותר, תלכו ותקיפו הצדיקים הנזכרים ותֵענו, ועל כל צרה שלא תבוא על הציבור תקיפו ז' פעמים ותֵענו", ומשמע שדווקא על הגשמים צריך להקיף בד' מינים, מפני שהם באים לרצות על המים, אבל בשאר צרות שלא יבואו, אין צריך אלא להקיף ז' פעמים.
עוד סגולה לירידת גשמי ברכה, ללמוד מסכת שבועות או הרמב"ם הלכות שבועות, שהוא דבר בעתו ויעלה לרצון שירדו הגשמים בעתם.
ובפרי מגדים (סימן תקע"ט א"א סקי"א) מביא פרקי תהילים שיש לומר על עצרת גשמים: י"ז, כ"ה, ל"ב, נ"א, ס"ה, פ"ה, פ"ו, ק"ג, קי"ג, ק"כ, קכ"א, קכ"ד, קכ"ה, ק"ל, קל"ו, ודווקא כשיש עצירת גשמים קשה ח"ו, אבל בתחילה אין אומרים רק מזמור ס"ה ופ"ה.
אי אפשר שלא לתת לב על המקרים והמיתות המשונות שאנו שומעים עליהם בזמן האחרון. בגמרא תענית (כ"ה, ב') מסופר על אסון שאירע ועליו גזרו תענית: מעשה שהיה, בלעו זאבים שני תינוקות והקיאום, ובא מעשה לפני חכמים... ומכאן שכאשר קורים מקרים קשים ומזעזעים, מן הראוי שהפרט והכלל יתנו אל ליבם לתקן מעשיהם וליישר אורחותיהם ולא יאמרו מקרה הוא, כי מקרה הוא לשון התורה קרי, ואם תלכו עימי בקרי, אלא נזעק ליושב במרומים והוא ישלח לנו רחמים.