בשבת קודם הפורים קוראים פרשת זכור: "זכור את אשר עשה לך עמלק", ובזה מקיימים מצוות עשה ולא תעשה: 'זכור' - עשה, 'לא תשכח' - לא תעשה. דנו הפוסקים אם מצוות זכירת עמלק היא חלק ממצוות מחיית עמלק, שנאמר: "תמחה את זכר עמלק", דהיינו, חובתנו לאבדו מן העולם.
כיום לכאורה מצוות מחיית עמלק אינה יישומית כיוון שקבעו חז"ל: "כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות" (משנה ידיים פ"ד), ומכיוון שאין כיום אומה הנקראת 'עמלק', איננו יכולים לדעת מי הם העמלקים וכיצד מתקיימת מצוות מחייתם. אולם מדברי הכתוב משמע, שמצווה זאת נוהגת לעולם עד ימות המשיח, שנאמר: "מלחמה לה' בעמלק מדור דור". אבל מי הוא זה ואיזה הוא עמלק כיום?
ר' עובדיה מברטנורא מכנה את הארמנים כעמלקים בספרו 'מסע לארץ ישראל'. כמו כן מקובלנו בשם ר' חיים מבריסק זצ"ל, המחדש שאע"פ שכיום אין עם עמלק, ובכל אופן מצוות מחייתו אינה מתקיימת על גזע עמלק בלבד, אלא על כל אומה ההולכת בדרכי עמלק ומתנכלת לכנסת ישראל, ובכוונתה לכלותה מן העולם הרי היא בבחינת עמלק. יש לזה ראיה בדברי הרמב"ם.
בדין מצוות החרמת שבעת העמים, כותב הרמב"ם: "מצוות עשה להחרים שבעה עממין, שנאמר: החרם תחרימם, וכל מי שבא לידו אחד מהם ולא הרגו, עובר בלא תעשה, שנאמר: 'לא תחיה כל נשמה' וכבר אבדם זכרם. הרדב"ז כותב על דברי הרמב"ם, שכיום אבד זכרם כיוון שעלה סנחריב ובלבל את כל האומות.
בכל אופן כתב הרמב"ם בהלכה נוספת: "וכן מצוות עשה לאבד זכר עמלק שנאמר 'תמחה את זכר עמלק', אך לא הוסיף הרמב"ם את המילים: "כבר אבד זכרם", אף על פי שגם על עמלק נאמר עלה סנחריב ובלבל את האומות. ומחיסור זה הסיק הגר"ח, שהשם עמלק אינו מציין רק את גזע עמלק, אלא מציין את הרוח והאופי העמלקיים: כל אומה השואפת להכחדת עם ישראל, הרי היא בבחינת עמלק, ועליה נאמר "מלחמה לה' בעמלק מדור דור"; והוא שאנו אומרים בהגדה של פסח: "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו...". ועליהם נאמר: "מלחמה לה' מדור לדור".
בספר 'הגיוני ההלכה' מובא שהדור שלנו ראה את עמלק במלוא מוראותיו במלחמת העולם השניה, ועמלק חרט והשאיר אחריו זיכרונות עמלקיים... ומשום שנצטווינו למחות את זכר עמלק, צריכה המצווה הזאת להתקיים בדרך שתהיה מכוונת לפי ערך מעשה החורבן שהוא עולל. [אך] לקיים דין מחיית עמלק ברוצחים הגרמניים לא ניתן היום למעשה.
לפיכך, מלבד המשמעות העיקרית של מחיית עמלק שעדיין לא הגיעה השעה לקיימה, צריכה מצווה זו להתקיים באופן החיובי, על ידי מחיית זכר החורבן שעולל לנו, והוא שנבנה את עמנו, את חיי רוחו ואת תורתו.
ומנהג הילדים המכים בהמן בזמן קריאת המגילה, אין לבטל מנהג זה, או ללעוג עליו. זהו חלק מהחינוך למחות שמו של עמלק, ומצינו בסידור היעב"ץ שאביו החכם צבי, היה מכה ורוקע ברגלו כשהקריאו המן במגילה. והיו קהילות שהיו מכים רק שמזכירים את המן ואת אביו, וכבר כתב החת"ס שאין ללעוג על שום מנהג, אפילו על הכאת המן.