המשנה המסיימת את מסכת יומא, מחלקת בין עבירות שבין אדם למקום, שיוה"כ (יום הכיפורים) מכפר עליהן, לבין עבירות שבין אדם לחברו, שאין יוה"כ מכפר עליהן, עד שירצה את חברו. כתבו הפוסקים, שכל זמן שאינו מרצה את חברו, גם עבירות שבין אדם למקום אינן מתכפרות, ולכן המקובלים כתבו, שמי שאינו מעביר שנאה מליבו ביוה"כ, אין תפילתו נשמעת. מידה כנגד מידה.
מן הראוי שאדם שביזה את חברו ברבים יפייסו ברבים. מספיק אפילו בפני עשרה, הגם שלא היו נוכחים בזמן הביזיון. כשם שאדם צריך לבקש מחילה אמיתית מחברו, כך גם צריך לבקש מהוריו ומאשתו, והאישה מבעלה. נוהגים שטרם היציאה לבית כנסת, בהתקדש יום הכיפורים, מבקשים בני הבית מחילת אמת זה מזה.
כיום יש הניגשים אחד לשני ללא קשר אם הייתה פגיעה ושואלים: "אתה מוחל לי?". זה כמעט חסר תועלת, משום שזה גורם להתעלמות מהצורך לבקש סליחה ממי שבאמת נפגע מאתנו במשך השנה. כמו כן המפיצים בקשות סליחה באמצעים אלקטרוניים, אין בהן ממש, אלא השראה לקראת יוה"כ. המחוייב לבקש סליחה, חייב לפנות באופן אישי לנפגע.
פעמים דווקא בקשת הסליחה מעוררת מדנים וחשדות שלא היו קודם, כדוגמת הבא לבקש סליחה מחברו על שדיבר עליו לשוה"ר, ועד לבקשת הסליחה חיו השניים בטוב ובנעימים. על כך כתב החפץ חיים:
"ובשעת בקשת המחילה צריך לפרט מה שחטא לחברו, אם לא כשיודע שחברו יתבייש מזה. מי שחטא לחברו בלא ידיעתו, כגון שדיבר עליו לשון הרע, אבל לא נגרם מזה שום בושה או צער ונזק לחברו, כי השומעים דחו דבריו, אין צריך לבקש מחילה מחברו, ואין כאן אלא עוון בין אדם למקום, ויתחרט ע"ז, ויקבל על עצמו להבא שלא לדבר לשוה"ר. אם חטא לחברו בלא שחברו ידע מזה, אבל נתגנה ע"ז, כגון שדיבר על חברו לשוה"ר והשומעים האמינו לדברים, ונתגנה חברו ע"ז בעיני השומעים, או שנגרם לו ע"ז איזה היזק בגופו או בממונו וכד', אפילו אין חברו יודע מזה כלל, צריך לגלות לו מה שעשה כנגדו שלא כדין ולבקש ממנו מחילה על זה".
אמנם בשם רבי ישראל סלנטר זצ"ל מובא, שיש לשקול הדברים במאזני צדק. כי לפעמים במה שמבקש מחברו מחילה, בזה גופא עובר עבירה שמצער את חברו, מפני שכל זמן שחברו אינו יודע שביזו אותו ודיברו עליו לשוה"ר וכדומה, אינו מצטער כלל. ולכן דעת הר"י סלנטר, שראוי לבקש מחילה בסתם, באופן כללי, כנהוג, בלא לפרט את העבירה שעשה כנגדו, ודי בכך.
במקרה של פגיעה באדם שנפטר מן העולם, יש לנהוג כך (שו"ע ס' ב'): אם מת אשר חטא לו, מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר חטאתי לאלוקי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו. ויפרט החטא שחטא, והעשרה ישיבו: 'מחול לך מחול לך מחול לך', שלוש פעמים. ואם המת עדיין לא נקבר, יעשה כסדר האמור, לפני עריכת הטהרה. ובמשנה ברורה (סימן קי"ד), נאמר שאם אינו נמצא בתוך שלושה פרסאות, ישלח שליחו לקברו והשליח יקח עשרה אנשים ויבקש מחילה בשם המשלח. ויש המביאים בשם אחרונים, שאם אין לו את מי לשלוח לקבר, די שיבקש מחילה מהנפטר בפני עשרה, במקום שנמצא.
ומי שבייש או הקניט והסתכסך עם אדם וביקש ממנו בחייו מחילה שלוש פעמים כדין, ולא רצה למחול לו, מכל מקום צריך לאחר מותו לקחת עשרה אנשים לקברו ולעשות כסדר הנ"ל.
היודע לבקש מחילה והיודע למחול בלב שלם, זו סגולה לצאת זכאי בדין, כי "המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו".
גמר חתימה טובה לכל בית ישראל, וסליחה אם הכתיבה לא תמיד הייתה כדבעי.