המצווה הראשונה המופיעה לאחר מתן תורה עוסקת בקניית עבד עברי, בתנאי העבד ובשמירה על זכויותיו. אף שבימינו אין מצווה זו יישומית, כפי שכתב ספר החינוך במצווה מ"ב: "ונוהגת מצווה זו בזמן שישראל שוריין על אדמתם, שכן בא הפירוש שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג", אך ישנן כמה השלכות לדין עבדות גם בימינו.
הרמ"א בחו"מ סימן של"ג סעיף ג': "י"א שאסור לאדם להשכיר עצמו להיות עובד אצל בעה"ב בדרך קבע ליותר מג' שנים, כיוון שבזה נעשה כעבד, ואמרה התורה: כי לי בני ישראל עבדים' ולא עבד לעבדים".
הט"ז ביאר במקום, שדווקא ליותר מג' שנים לחתום חוזה אסור, אך עד ג' שנים מותר. והש"ך הביא כמה דעות בראשונים שחולקים על כך, כיוון שפועל אינו דומה לעבד, שכן אין גופו קנוי לבעל הבית. וכן פוסקים שכתבו, שנראה שלא אסרו אלא בפועל שנמצא בקביעות בבית בעל הבית וסמוך על שולחנו, שאז הוא כעבד עברי. אך פועל העובד מספר שעות ושב לביתו, אינו בכלל האיסור.
ובכל אופן זכורני ממורי ורבי הגר"מ אליהו זצ"ל, שהקפיד שכאשר חותמים חזה בין מעסיק לעוסק, שיהיה לג' שנים, ולאחר מכן יחדשהו שוב. כמו כן יש לציין שאם לאדם אין חלילה כדי פרנסתו וכסותו, מותר.
אך גם אם נחלקו הפוסקים בגדר עבד עברי בזמן הזה, נדמה שהכל יסכימו שכיום ישנה עבדות מודרנית, שהיא אולי חמורה וקשה מעבד עברי המתואר בתורה. שכן עבד עברי שאינו רוצה לצאת בסוף השנה השישית, לוקח אדונו אותו לבי"ד ורוצע את אוזנו במרצע, לאמור: "אוזן זו ששמעה על הר סיני....", נדמה שכיום כל מערכת הטלפונים, הפלאפונים והסמרטפונים למיניהם המצויים דרך קבע על אוזנו של אדם, זה רציעת אוזננו לעבדים לעולם למכשירים אלו, שנהיו אדונים ואנחנו עבדים להם. הם מחליטים לנו יום ולילה שאנו צריכים לענות, לראות, להשיב להודעות, ולהיות מעודכנים באימיילים ובחדשות, רגע רגע, שעה שעה, יום לילה לא ישביתו.
אין האדם בימינו בן חורין לשמוע את חברו ומשפחתו באופן אמיתי, משוחרר ורצוף. כי בא האדון הטלפון ויצלצל, והוא קודם לכולם. קודם לדו שיח, וכן למגיד השיעור. הוא אדון על הכל. אין בית מדרש ובית כנסת בימי חול, שהציבור יהיה משוחרר לכוון בתפילה ברצף, כי הכל משועבדים לקולות וברקים היוצאים ממכשירי הסלולר. ויש שאינם אוחזים בסידור אלא מתפללים מתוך המכשיר המשעבד, הטלפון.
נהיינו עבדים לעבדים, לכלי התקשרות, ורוצעים אנו את אוזננו במרצע, עוד בטרם עמדנו על דעתנו. שללנו את חרותנו הטבעית, המחשבתית, והחברתית, לטובת מכשיר פלסטיק, הרוצע את אוזננו וחיינו באופן הקשה ביותר.
כפי שציינתי בתחילה, יש איסור להיות עבד גם בימינו, באופנים שונים. הבה נישאר בני חורין לכמה שעות ביום. יסגור אדם את מכשירו בביתו, בזמן שהוא עם אשתו וילדיו, וכשיכנס לבית הכנסת ישאיר את מכשירו בחוץ, ולא יגרום להיסח דעת נורא של הציבור. בואו נראה לעולם, שהיהודי שומר המצוות, הוא אדון לעצמו ועבד לה', ולא עבד נרצע לכל פיתוח טכנולוגי, שהורס את חירותנו ואיכות חיינו.