משה רבנו פונה בפרשתנו אל המכה את חברו ואומר לו: "רשע למה תכה רעך", ומפרש רש"י:"למה תכה" – אעפ"י שלא הכהו נקרא רשע בהרמת יד, וכך מבואר בגמרא בסנהדרין נ"ח ע"ב:"למה הכית לא נאמר, אלא למה תכה, ומכאן שהמכה נקרא רשע". נמצא, שהוא פסול לעדות, שכן כל המוגדר רשע פסול לעדות, וכך פסק הרמ"א בחושן משפט סימן ל"ד סעיף ד': "המגביה ידו על חברו, פסול לעדות מדרבנן", ואם להרים ידו על חברו אסור, כל-שכן שאסור לחבול בחברו, והמכהו עובר בלאו הנלמד מהמילים בפסוק: "פן יוסיף" בעניין הלוקה את הארבעים.
המכה את חברו, יש עליו חרם קדמונים, ואין לצרפו למניין, עד שיקבל עליו שלא לחזור על הכאה של אחד מישראל, ואז יתירו לו בית דין. ראוי לציין, אף שמופיע בפוסקים' שהרואה את חברו עובר עבירה והוא תחת ידו ורשותו, רשאי להכותו ולייסרו, כדי להפרישו מאיסור (אפרושי מאיסורא) וסייגו הפוסקים (היש"ש) את ההיתר: "דווקא באדם המוחזק לכשרות, שידוע שלשם שמיים עושה, והוא אדם חשוב ומופלג, אבל סתם אנשים, אין להם כל היתר דאם כן לא שבקת חיה לכל בריה, וכל אדם ריק ילך ויכה את חבירו על דברי תוכחה... והתורה לא נתנה רשות ומקל ורצועה, אלא לדיין או לאדם חשוב שראוי להיות דבריו נשמעים, והכל לפי ראות עיני הדיין".
ומכאן נעבור להורים המכים את ילדיהם מדין חינוך. בגמרא במסכת מועד קטן מסופר, שראתה שפחתו של בית רבי, אב המכה את בנו גדול, ונידתה אותו, כיוון שהוא עובר על "לפני עיוור לא תיתן מכשול". שכן האב מכשיל את הבן בהתמרדות בו, עד כדי שיוכל גם לחזור ולהכותו. אומנם, יש שרצו לדייק, שדווקא בבנו גדול אין להכותו, מחמת ניצני התמרדות שהוא יכול לגלות, אך רבים ממחנכי דורנו טוענים שגם שנראה שהכאת ילדים קטנים היא חינוכית, בכל אופן כיוון שההתמרדות מתפתחת בגיל כל כך צעיר, אזי גם בילדים קטנים יש משום לפני עיוור לא תיתן מכשול.
שאלת המפתח בהכאת ילדים: האם הצעקה וההכאה כלפיהם, באה מתסכול עצמי על זאת שהילד איננו שומע בקולנו, או שבאמת ובתמים יש רצון לחנכו ולתקנו על ידי הכאה קלה לשם איום. כל תגובה כזאת חייבת להישקל בפלס הדעת, כי טעות בתגובות יכולה להיות בכייה לדורות.
הגמרא במסכת מכות כותבת, שמלמד רשאי להכות את תלמידו על מנת לחנכו. אך הגמרא בבבא בתרא, העוסקת בסוגיות חינוכיות, אומרת שדרך ההכאה צריכה להיות ע"י שרוך הנעל, דהיינו, על דרך האיום ולא על דרך המכה. וחשוב לקבֵע זאת בלבבות.
הגמרא בסנהדרין אומרת כי ישנם שני מקלות: מקל נועם ומקל חובלים. קל לעולם להשתמש במקל חובלים שפותר אולי בעיה לרגע אך יוצר נזק לימים רבים, אבל יש גם מקל נועם - שיחה או תוכחה מלב אל לב, שתדבר אל לב הילד והתלמיד. זהו מקל של נועם והעושה זאת בחוכמה ומעוצמה פנימית יראה נפלאות חינוכיות.