הגמרה בקידושין דף נ"ט ע"א, עוסקת בדין "עני המהפך בחררה", דהיינו אדם שעסוק בקניית מוצר או בשידוך ובא אחר המתעניין באותו מוצר ועוקף את הראשון, הרי שהוא בגדר "רשע". שכך לשון הגמרה בקידושין "המהפך בחררה (עוגה) ובא אחר ונטלה נקרא רשע" והפתחי תשובה על שו"ע חו"מ סי' רל"ז ס"ק ג' כתב ,ואף אם עדיין לא הגיעו הקונה הראשון והמוכר להסכמה והם בעיצומו של משא ומתן על סגירת המחיר ולולא כניסת השני (העוקף) היו מגיעים להסכמה והקניין היה יוצא לפועל גם כאן נקרא השני "רשע", אך אם לא נסגר המחיר ונפסק המשא ומתן והראשון הלך לו, מותר לכל אדם לקנות את החפץ בלי חשש. כמובן שבמכירה פומבית או מכרז ציבורי או מכירת מצוות בבית הכנסת, שכל אחד מגיש את הצעתו הגבוהה יותר, אין בזה דין של "עני המהפך בחררה".
מוכר שסיכם עם לקוח על ביצוע העסקה אך לא היה תשלום או קניין רק הסכמה והלך המוכר ופרסם שוב את החפץ ומכרו לאחר, אע"פ שאין רוח חכמים נוחה הימנו, המקח עם השני קיים ואין לראשון תביעה על המוכר, אך אם כבר נעשה הקניין עם הראשון, אסור לאף צד לבטל את העסקה.
ובכל אופן אף אם עדיין לא נשלמה העסקה באופן קנייני הלכתי או כפי המקובל בשוק אך סגרו ביניהם את העסקה, החוזר בו מקבל דין של "מי שפרע" או "מחוסר אמנה" (מושגים הלכתיים לגבי חזרה מעסקה שלא נעסוק בזה הפעם) ולכן ראוי לכל הניגש לעסק, שיברר היטב אם הוא רוצה ויכול לבצע את העסקה ויהיה רגיל שהן יהיה הן ולאו יהיה לאו.
כל סחורה שיש לגביה חשש או ספק שהיא גנובה או שנקנתה שלא כדין, כגון חפצים מעיקול, כינוס נכסים ע"י בית משפט, או מכירות פומביות של המשטרה שאין להם דורש, אין לכתחילה לקנות אותם (לגבי חפצים מעוקלים ישנו חשש שנגנבו שלא כדין תורה או החפץ שווה יותר משווי החוב) ואף יש בזה מסייע לדבר עבירה, למעשה במידה ובשעת הקנייה התייאשו הבעלים, הקניין חל וניתן להשתמש בחפץ הנקנה.
כמו"כ ליטול מאנשי הבית חפצים לא שגרתיים אף שניתנים ע"י אנשי הבית אך קיים חשש שלא תהיה המתנה של בעה"ב נוחה מנתינה זו, אין לקחת את החפץ ואפילו לא להשאלה לזמן קצר, כגון שאחד מבני הבית נותן סכום בלתי סביר לצדקה או משאיל מכשיר או רכב שאין דרכו של אדם לתנו, גם אם הנותן מבני הבית מבטיח שזה על דעת בעל הבית, אין לקחתו אלא לאחר שיקבל רשות מבעל הבית.