בימים אלה אנו עוסקים בצורבא עולמי שבועי בתפילת מנחה. אין ספק שתפילת מנחה היא התפילה האתגרית ביום: מצד אחד היא קצרה מאד, אך מאידך זמנה קצוב וקל לאבדה למי שאין לו מסגרת קבועה ביום לתפילתה. לא זו אף זו, יש רבים המקצרים אותה עוד יותר, ע"י תפילת שמונה עשרה קצרה. במאמר זה נתבונן האם נכון לעשות כן ומתי.
המקור לשמונה עשרה קצר מופיע כבר בראשונים. במסכת ראש השנה (דף ל"ד ע"ב) מבואר, שהטעם שתיקנו חז"ל שהשליח ציבור חוזר תפילת שמונה עשרה בקול רם, כדי להוציא ידי חובה את מי שאינו בקי להתפלל. גם האר"י הקדוש בשער הכוונות דרוש א' לחזרת העמידה, האריך והרחיב לתת טעם לתקנה זו על פי דרך האמת, וגילה שמעלת החזרה גדולה יותר מתפלת לחש, ואין לבטלה כלל.
וכתב עוד מרן הבית יוסף (א"ח סימן רל"ד), שמנהג האשכנזים, שהשליח ציבור חוזר על תפילת שמונה עשרה במנחה כבשחרית, אבל הספרדים היו נוהגים שלא לחזור התפילה, אלא השליח ציבור מתפלל עם הציבור תפילה אחת בקול רם ואומר קדושה עמהם, וברכת אתה קדוש, ומסיים התפילה בלחש וכו'. אבל מנהג האשכנזים לחזור על התפילה במנחה הוא הנכון.
ובשו"ת המבי"ט חלק ג' (סימן ק"צ) כתב שאם אין סיבת אונס, חייבים לחזור על התפילה גם במנחה. וביאר שהאר"י ז"ל, היה מקפיד מאוד להתפלל המנחה עם חזרת השליח ציבור, ואפילו אם היה סמוך לשקיעת החמה.
הגאון מהר"ח פלאג'י בספר כף החיים (סימן כ"ח אות ס"ז): "ובאמת שעתה פשט המנהג גם אצל הספרדים להתפלל מנחה עם חזרת השליח ציבור. וכן ראוי לנהוג בכל מקום, ואין לחוש לביטול המנהג הקודם, שנראה כמוציא לעז על הראשונים".
אמנם ראוי לציין שאם יש רק מנין מצומצם, ומתוכם כמה אנשים שאינם מהוגנים, אשר לא יטו אוזן קשבת לשמוע חזרת השליח ציבור ולענות אמן אחר כל ברכותיו, יש להעדיף להתפלל רק תפילה אחת, בין בשחרית בין במנחה.
גם בספר מגן גבורים כתב: "ונראה לי שבמקום שאין שם עשרה שמאזינים לתפילת השליח ציבור, ואינם נזהרים לענות אמן אחר ברכותיו, יש לחוש למה שכתב הרא"ש", ופסקו מרן השולחן ערוך (א"ח סעיף ד'), שבאופן כזה אם יחזור התפילה קרוב להיות ברכותיו לבטלה, לכן טוב שיתפלל השליח ציבור תפילה אחת בקול רם.
אולם כשיש מנין של בני תורה, ומכל שכן כשהם במספר גדול, שלא יבצר שיש עשרה המכוונים לפחות בסוף הברכות של החזרה, כדברי הרמ"ע מפאנו בתשובה (סימן ק"ב), חזרנו לפסק גדולי הדורות, שגזרו בגזירת נידוי, שצריך להתפלל המנחה עם חזרת הש"ץ. וחלילה להקל ראש בגזירת נידוי.
ואם רואים שיש מהקהל שבאים לידי שיחה בטלה באמצע החזרה. יש להוכיחם, ולהודיעם חומר האיסור שבדבר, וכמו שכתב מרן בשולחן ערוך (א"ח סימן קכ"ד סעיף ז'), וזו לשונו: לא ישיח שיחת חולין בשעה שהשליח ציבור חוזר התפילה, ואם שח עוונו גדול מנשוא, וגוערים בו, ע"כ. ובספר אליה רבה (שם ס"ק י"ב) הביא בשם ספר ווי העמודים, שראוי שכל קהילה תמנה אנשים כשרים להשגיח היטב ולעמוד על המשמר.
וכתב הגר"ע יוסף זצ"ל: "ולכן חובה קדושה מוטלת על ראשי הישיבות להחזיר עטרה ליושנה, ולהנהיג בתפלת המנחה חזרת השליח ציבור, כתקנת גאוני ישראל, ויעמדו על המשמר וישגיחו על בחורי הישיבה שיטו אוזן קשבת לברכותיו של השליח ציבור ולענות אמן". אך כפי שצויין, אם יש לחץ של זמן, או דוחק אחר, ניתן להתפלל מנחה קצרה.