נהגו ישראל בימי העצמאות לצאת אל הגנים החורשות והפארקים, ולעשות צלי אש. לא ברור מניין יתפתח מנהג זה. יתכן שמבלי לשים יש כאן קשר לגאולת מצרים, שגם בפסח דורות אוכלים קורבן פסח צלי; וכיוון שאין שמחה אלא בבשר ויין, ושמחים ישראל על גאולתם, חוברים הם לציון הגאולה ע"י צלי אש.
מיתקן צלייה חדש, מחייב הטבלת הרשת, אם יוצרה בחו"ל, וכן כל כלי המתכת המסייעים לצלייה.
כבד שאין לאוכלו אלא ע"י צלייה, יש לטפל בו כך: כבד עוף, יש להסיר ממנו את המרה לפני הצלייה, ולבני ספרד יש לחותכו מספר חתכים; כבד שלם של בהמה, לכל הדעות יש לנקבו בסכין מספר פעמים, או לחותכו שתי וערב, ומסירים ממנו את חוטי החלב.
כבד קפוא, יש הסוברים שחובה להפשירו לפני הצלייה, ויש מקילים. אולם, אין להשתמש להפשרתו במים רותחים או בתנור מיקרו-גל.
מדיחים את הכבד במים, ובני ספרד אינם חייבים להדיח, אלא א"כ מעוניינים אח"כ לבשלו. לאחר שיתייבשו המים, יפזר מעט מלח על הכבד בסמוך להתחלת הצלייה. האסורים באכילת מלח, רשאים להקל ולצלות בלא מליחה.
תנור חשמלי, תא-גריל או 'ברוילר' לצליית כבד – רבו פוסקים שהתירו שימוש בהם. זאת בתנאי שהכבד מונח על גבי הרשת שבאוויר, כשיש מקום לדם לזוב. אין לצלות כבד בתנור מיקרו-גל.
מותר לצלות כמות גדולה של כבדים בבת אחת. אולם, רצוי שלא להניחם בשכבות. מותר להפוך את הכבד מפעם לפעם, כדי שייצלה יפה מכל צדדיו. אולם, אין להופכו ברציפות.
אין צולים כבד יחד עם בשר, ואין צולים יחד עם ירקות או כשהוא משוח בביצה או עטוף בעיסה. אין מניחים על הכבד, תוך כדי צלייתו, כבדים נוספים שלא ניצלו עדיין כלל. ואין מחתכים בסכין. ואפילו כבר הוסר מן האש, כל עוד הינו חם; ולבני ספרד – מותר. צולים את הכבד באש, עד שיהיה ראוי לאכילה מחמת הצלייה, וגם יתייבש על פניו מבחוץ, ואין צורך שייחרך ויושחרו פניו.
תמה הצלייה, מסירים את הכבד מעל גבי השיפוד או הרשת. שוטפים את הכבד במים ומדיחים שלש פעמים. אכן, לבני ספרד, אם אוכלים את הכבד צלוי – אין צורך בהדחה. השיפוד, ויש אומרים אף הרשת, שצלו בהם את הכבד, צרכים ליבון באש, על מנת לצלות בהם פעם נוספת.
כשם שמליחת הבשר מפליטה את דמו, כך גם צלייתו באש, ואפילו לא נימלח הבשר כלל, במידה וניצלה כהוגן, ומותר אף לבשלו לאחר צלייה.
אין לצלות בשיפוד אחד בשר שלא הוכשר מדמו, יחד עם בשר שהוכשר. אכן, בדיעבד הבשר מותר באכילה. עוף שניצלה עם כבד שבתוכו, יש לקלוף מעט מן הבשר שסביב הכבד. ולבני ספרד, אין צורך בקילוף.
מותר לצלות בשפוד אחד בשר שלא נמלח יחד עם בצל או עגבניה ושאר ירקות שרגילים לצלות עם בשר.
בשר שצולים על אש מבלי שהוכשר תחילה, נהוג שלא להניח תחתיו בזמן הצלייה כלי או פת לקלוט בתוכם את השומן הנוטף. אמנם, בתום הצלייה כשחותכים את הבשר, אפילו זב ממנו נוזל אדום ועב – אין לחוש כלל, שאין זה אלא ציר ושומן המותרים באכילה.
נהגו להחמיר לכתחילה, שלא להפוך את השיפוד בשעת צליית הבשר. לבני ספרד מותר להפוך את השיפוד בשעת צליית בשר שלא הוכשר, אף לכתחילה. ובעיקר ההודאה להודות על ניסי העבר ולצפות לגאולה שלימה