במצוות ביכורים בפרשתנו, מצווה התורה: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך". מאידך, בתוכחות מופיעה תוכחה נוראה, שכל התקלות הבאות על האדם הם "עקב אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב".
במספר פרשות בחומש דברים, אנו מוצאים ביטוי לחיוב בשמחה. משמעות השמחה במצוות הביכורים היא לפרק הזמן שיש בו כדי לגרום שמחה. כלשון הגמרא בפסחים ל"ז, וכך גם מפרש רש"י: "ושמחת בכל הטוב - מפסח ועד עצרת".
ברם, קיים בכתוב מקור של ממש למצווה הזאת, והוא הפטור לחתן בשנה ראשונה לנישואיו, מחובת השתתפות במלחמת רשות, והוא אף משוחרר מן החובה לשרת את אחיו הלוחמים מאחורי קווי הלחימה. לשחרור המוחלט של החתן אחרי נישואיו, ניתן תוקף בשתי מצוות התורה: מצוות לא תעשה – "ולא יעבור עליו לכל דבר" (דברים כ"ד, ה'), ובמצוות עשה – "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח".
יש בין רבותינו הראשונים, שראו בניסוח מצוות אלו גם פניה כללית אל החתן עצמו, האוסרת עליו את ההתרחקות מאשתו בשנה הראשונה, והמצווה עליו להקדיש אז את מיטב מאמציו, כדי לשמח את אשתו החדשה. בעל ספר החינוך מייצג שיטה זאת.
שיטה אחרת צמצמה את המצוות המחייבות את החתן לפי שיטה זאת, הוראת הכתוב "ושמח את אשתו", מתפרשת כנימוק למה שנאמר מקודם: "לא יצא בצבא", כלומר, רשאי החתן לשמח את אשתו גם בשעה שאחיו עסוקים במלחמה. שיטה זאת מיוצגת על ידי הסמ"ג.
סימוכין לדבריו אפשר למצוא בעצם שתיקת התלמוד בעניין נסיעות החתן לשם עיסוקיו הפרטיים. ואילו איסור גיוסו של החתן, הוזכר בקצרה במשנה ובתלמוד במסכת סוטה. כך משתמע מהעובדה, שהפוסקים המגבילים את תחומי פסיקותיהם לאותן ההלכות הנהוגות גם כשעם ישראל אינו על אדמתו, כלומר בגלות העמים, השמיטו לחלוטין את הנושא. נראה כי הערכתם הייתה, שאין למצוות אלה חשיבות מעשית בתפוצות, מכיוון שאין האיסור חל על נסיעותיו הפרטיות של החתן.
דעת הרמב"ם בנידון אינה ברורה. בפסקיו במשנה תורה התייחס רק לעניין הגיוס, אבל מתיאורה של המצווה בספר המצוות, יוצא שגם נסיעות פרטיות נכללות באיסור.
הלכה למעשה: רבותינו האחרונים אף הם התפלגו לשני מחנות: אלה האוסרים נסיעות פרטיות במשך השנה הראשונה, ואלה המתירים. מכיוון שמדובר באיסור תורה, ואין הכרעה בדבר, לכאורה יש להחמיר למעשה, בהתאם לכלל 'ספק דאורייתא לחומרא', וכך פסקו רבים, שאין לעזוב את הבית בשנה הראשונה לנישואין לצורך עסקים.
לגבי יציאת חייל לצבא, יש לחלק בין מלחמת מצווה למלחמת רשות. במלחמת מצווה "הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". אשר לשירות הצבאי בימינו נפסק כי "בעל מקצוע צבאי מיוחד שהוא חיוני לצבא, נדון שירותו גם בזמנים רגילים כשירות מלחמת מצווה, מאחר שתפקידי הביטחון וההגנה נידונים תמיד כמלחמת מצווה. לכן מותר לו לשרת גם בשנה הראשונה לנישואיו.
כמו כן האיסור חל רק כאשר נשא אישה לפני כניסתו לצבא, אבל אם נשא אישה בהיותו כבר בצבא, אין האיסור חל על הצבא או על הרשות המגייסת.
אשר לשירות בצבא קבע, שירות זה דומה היום לשירות אזרחי למטרת פרנסה בכל הנוגע לאיסור "לא יצא בצבא". מכל מקום מצוות "ושמח את אשתו" קיימת כל הזמן.