במדרש בראשית רבה מובא, שבינה יתרה ניתנה לנשים, שנאמר: "ויבן ה' את הצלע" – מלמד שנתן הקב"ה בינה יתרה באישה יותר מבאיש.
ומאידך, על פסוק בפרשתנו: "וכל אישה חכמת לב בידיה טוו", נאמר במסכת יומא (ס"ו, ב'), על אישה חכמה ששאלה את רבי אליעזר: מאחר שמעשה העגל שווין, מפני מה אין מיתתן שווה? אמר לה: אין חוכמה לאישה אלא בפלך, וכן הוא אומר 'וכל אישה חכמה לב בידיה טוו'. גמרא רבו הדיעות בדין תלמוד תורה לנשים בימינו.
הרמב"ם סבור שרשאי האב ללמד בתו תורה שבכתב, אבל תורה שבע"פ שאינו רשאי. עם זאת כתב כי אישה שלמדה תורה, יש לה שכר, אבל לא כשכר האיש, מפני שאינה מצווה ועושה.
לכל הדעות אישה חייבת ללמוד את המצוות והדינים שהיא מחוייבת לקיים, כפי שמופיע במשנה ברורה, על ההלכה בשו"ע (שולחן ערוך) סימן מ"ז: "נשים מברכות ברכות התורה". וכותב שם המ"ב: מפני שחייבות ללמוד הדינים שלהם.
הבית הלוי מסביר, שזה מהווה מבוא לקיום המצוות שהיא חייבת לקיים, וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה, אף בש"ס מצינו נשים רבות המופלגות בידיעת התורה ובחכמת חיים רבה, כאמא שלום אשת ר' אליעזר בן הורקנוס, ברוריה אשת ר' מאיר, וגם בדורות מאוחרים יותר מצינו נשים מופלגות בתורה, כמו אשת השל"ה, שעל מצבתה נכתב: "ראויה הייתה להיות השכינה שורה עליה, אלא שלא היה דורה ראוי".
בספרִי, במדבר (כ"ז, ד'), נאמר שבנות צלפחד היו חכמות ודורשות. בספר על רבי פתחיה מרגנשבורג מסופר, כי לראש הישיבה רבי שמואל הלוי בבגדד, היתה בת יחידה שהיתה בקיאה במקרא ובתלמוד, ומלמדת לבחורים, והיא סגורה בבנין דרך חלון אחד, והתלמידים מבחוץ ולא ראו אותה.
בעל החפץ חיים בספרו ליקוטי הלכה על מסכת סוטה פרק ג', כתב על ת"ת לבנות: "ונראה דכל זה דווקא בזמנים שלפנינו, שכל אחד היה דר במקום אבותיו, וקבלת האבות היה חזק מאד אצל כל אחד ואחד, להתנהג בדרך שהלכו אבותיו, וכמאמר הכתוב – 'שאל אביך ויגדך', בזה היינו יכולים לומר, שלא תלמד תורה ותסמוך בהנהגה על אבותיה הישרים.
אבל כעת בעוונותינו הרבים, שקבלת האבות נתרופף מאד מאד, וגם מצוי שאינו דר במקום אבותיו כלל, ובפרט אותן שמרגילין עצמן ללמוד כתב ולשון העמים, בוודאי מצווה רבה ללמדן חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל, כגון מסכת אבות וספר מנורת המאור וכדומה, כדי שיתאמת אצלן ענין אמונתנו הקדושה, דאם לא הכי, עלול שיסורו לגמרי מדרך ה' ויעברו על כל יסודי הדת ח"ו". וכן כתב הרב שטיינברג זצ"ל בספרו הלכות נשים: "דווקא בדורות מלפנינו היינו יכולים לוותר שהבנות לא תלמדנה תורה, אבל כעת מצווה רבה ללמד אותן תורה".
יוצא איפוא שכמובן בעידן שלנו, שהנשים לומדות כמעט כל תחום ומלמדות בכל מקצוע, איך נתייחס ל"אין חוכמה לאישה אלא בפלך"? היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו? אוי לרוצים לשנות טבעו של עולם בטישטוש הגבולות ללא גבול. ואף שנשים כיום עוסקות בתורה באולפנות, במדרשות ולמעלה מכך, ויש שאהבת התורה בוערת בקרבן, וטוב הדבר, הרי לימודן חיובי, ורק שלא יהפכו את כוח ידיעת התורה לקנטר ולהציק, אלא לרומם את כלל ישראל מתוך אמת וענוות צדק.