שני סוגי עטיפת הטלית מצינו בראשונים, עטיפה כדרך בני אדם שמתכסים בכסותם ועוסקים במלאכתם פעמים בכיסוי ראש ופעמים בגילוי הראש (בעל העיטור) ועטיפה הנקראת "עטיפת ישמעאלים" (הגאונים). השולחן ערוך פסק כדעת בעל העיטור, אך מנהג העולם לעשות "עטיפת ישמעאלים" וזה נעשה באופן הזה: החלק העליון של הטלית יכסה עד למעלה מן העיניים, החלק האחורי מקובץ על צווארו, מקבץ את ארבע הכנפות, מפשיל ימין לאחוריו ואח"כ של שמאל כך שכל כנפותיו לאחריו, ישהה כך שיעור 4 אמות (3 שניות) ואחר כך יפשוט את טליתו על כל גופו ששתיים מכנפותיו לפניו ושתיים לאחוריו.
יש הסוברים שבשעת ההתעטפות יהיה חלק מהטלית על גבו ולשני האופנים יש בסיס בהלכה. סדר העטיפות יעשה בכל פעם שמתעטף בטלית גם אם התעטף כבר ביום זה והיה הפסק גמור וחוזר ומברך ומתעטף יעשה באופן הזה.
התעטפות בטלית קטן (ציצית) -הלובשים טלית גדול בתפילת שחרית מכוונים בשעת הברכה להוציא את הטלית קטן י"ח. ובני אשכנז הרווקים, כתב המהרי"ל (שהיה המקור למנהגי אשכנז) נוהגים שאין מתעטפים בטלית עד שמתחתנים וסמכו על הפסוק "גדילים תעשה לך" ובסמוך "כי ייקח איש אשה" ובחורים אלה צריכים להיזהר מאד בשיעור וגודל הציצית ואף להתעטף כשלובשים אותה בבוקר כך שיניחו אותה על ראשם. רוחב הציצית לקומתו ולהתעטף בו, יעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך 4 אמות ואחר כך ימשכנו מעל לראשו וילבשנו.
הפושט טליתו ובשעה שפשט היה בדעתו לחזור וללבוש אותה שוב, כגון הנכנס לשירותים או שמשאיל טליתו לכהן או לעולה לתורה, אינו חוזר ומברך, ולגבי הפושט טליתו לזמן רב, נחלקו הפוסקים, יש הסוברים שחצי שעה נחשבת הפסק וצריך לחזור ולברך, יש הפוסקים שלש שעות ויש הפוסקים שאפילו הורידה לכמה שעות אך היה בדעתו לחזור ללובשה כגון אלה הפושטים טליתם בהפסקה שבין שחרית למוסף בראש השנה לצורך קידוש וביום כיפור בהפסקה - אין מברך עליה שוב. נפלה הטלית ממנו באמצע התפילה ונשמטה לגמרי עד שלא נשאר אפילו מקצת על גופו. לדעת המחבר צריך לחזור ולברך אך הפוסקים כתבו שלמעשה אין לברך כיוון שבדעתו היה ללובשה כל התפילה וספק ברכות להקל.
שם הטלית ע"ג ראשו – הב"ח כתב "צריך שיהא הטלית על ראשו מתחילת התפילה עד סופה" וכך נהגו רבים וטובים שמיד עם סיום הנחת התפילין מניחים את הטלית על ראשם. אך רבים נהגו להקפיד שיהיה עליהם מברכות ק"ש עד לסיום תפילת שמ"ע וכן ראוי לעולה לתורה להתעטף בראשו מפני כבוד התורה. והמקובלים נהגו לכסות את התפילין ע"י הטלית אך לפי תורת הנגלה מעלת התפילין על הראש דווקא כשהם מגולים ונראים שנאמר "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כ"ח).