בברכות רבות התברכה ארץ ישראל. אך ישנה ברכה החוזרת בתורה מספר פעמים, שמבטיחה כי ארץ ישראל הינה ארץ זבת חלב ודבש.
הפירוש המקובל ל'זבת חלב', שהוא חָלב מן החי, אינו מתבהר באופן פשוט במספר הקשרים. הגמרא בכמה מקומות מבארת את הבטחת זבת חלב ודבש, באופן שונה. רש"י במגילה ו' ע"א מפרש: "העזים אוכלין תאנים, והדבש נוטף מהן, והחלב זב מן העזים, ונעשים כמין נחל". סביב ברכת החלב נאמרו הסברים שונים ואף חדשניים. מדברי המכילתא על פרשת שלח על הפסוק: "...וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פריה" (במדבר י"ג), משמע שהחלב הוא מתנובת הארץ ומפרי הארץ.
הרב ראובן מרגליות זצ"ל, מביא במאמרו 'ארץ זבת חלב ודבש', את דברי המדרש שיש בהם כדי לחדש בענייננו חידוש גדול. "בברכת יעקב לבנו יהודה נאמר: 'אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם ענבים סותה [סותו קרי]. חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב' (בראשית מ"ט, י"א-י"ב). והנה מצאנו במדרש בראשית רבה: ''כבס ביין לבושו' זה חלבו, ו'בדם ענבים סותה' – זה האדום'. מסביר בעל 'מתנות כהונה': 'זה החלב', כלומר יין לבן. ומצינו כתוב, שבלשון ערבי קורין ליין לבן חלבון".
כנראה מתוך שנאמר "כבס ביין לבשו" וכיבוס מזכיר את הצבע הלבן, ומתוך שבהמשך מודגש שמדובר ביין אדום "ובדם ענבים סותה", מסיק המדרש ש"כבס ביין לבשו" מדבר על יין לבן. הרב מרגליות מביא מקור נוסף המפרש 'חלב' כיין לבן. על הפסוק: "אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי..." (שה"ש ה', א), מצאנו את התרגום: "נסוך חמד סומך וחמר חיור...", דהיינו יין לבן ויין אדום.
יש התופסים את היין הלבן כמובחר שביינות, ולכן להלכה הוא מוקדם לברכה. ולפי פירוש זה ניתן לפרש, שכאשר ציינה התורה את שבחה של הארץ באמרה 'ארץ זבת חלב ודבש', כוונתה הייתה לפרותיה המובחרים של הארץ: גפן ותאנה, ובגפן נקטה התורה במובחר שביינות – היין הלבן.
למרות יופיו ומקוריותו של פירוש זה, מצינו בפוסקים שיין אדום קודם לקידוש, כך מופיע במשנה ברורה בסימן רע"ב: ולכולי עלמא, מצוה לכתחלה לחזר אחר יין אדום, אלא דאם אין לו אדום, או שאינו משובח... מותר לכתחילה לקדש על לבן", וביארו הפוסקים שמה שכתוב להעדיף לכתחילה יין לבן על פני יין אדום, הכוונה שיין לבן כיום, הוא נקרא יין אדום, וכן יין לבן שהכניסו לתוכו יין אדום גם כן מועיל".
ולסוברים שחלב הוא חלב כפשוטו, ברור שמדובר בחלב הבא מבהמה כשרה, בעוד שחלב הבא מבעלי חיים האסורים באכילה, אסור בבחינת היוצא מן הטמא שהוא טמא. כיום אנו סומכים שרוב הבהמות כשרות, אך יש רבים הטוענים שעקב ניתוחים וטרינרים, צינורות וניתוחי קיבה, התרבו הטריפות ברפתות. ולכן כשרות 'מהדרין' על החלב מבטיחה שני דברים, שהחלב אינו מהבהמות שחוו טיפולים המטריפים, וכן שהחלב אינו חלב שנחלב בשבת. ההשגחה כוללת את כל שלבי החליבה וההובלה.
בפסוק בשיר השירים: "דבש וחלב תחת לשונך", אומרים חז"ל כי נמשלו דברי התורה לחלב: כשם שמוצא התינוק תמיד בחלב אמו טעם מחודש, כך הוא בדברי התורה. "הפוך בה והפוך בה דכולה בה".