שראל שפייר
מצב הרוח

ריכוז הנוער בשומרון

אופי העבודה עם נוער ביישוב, שונה מאוד מאופי העבודה עם נוער בעיר. הסיכון הפוטנציאלי שיש לקבוצת בני נוער המרוכזים במקום אחד, הוא גם הזדמנות חינוכית. מכאן החשיבות הגדולה שיש לרכזות הנוער ביישובים אלו.

  • פורסם 21/02/14
  • 12:09
  • עודכן 27/01/21
הרי שומרון
צילום: מרק ניימן, לע"מ

"תפקידי ריכוז הנוער בשומרון, הינם תפקידי מפתח להתנדבות ביישובים", מספרת נסיה, רכזת השירות לאומי של 'האגודה להתנדבות' בשומרון. "לכן תפקידים אלו משמעותיים מאוד, למי שיש בה את הרצון והיכולת לעבוד עם בני נוער".

אופי העבודה עם נוער ביישוב, שונה מאוד מאופי העבודה עם נוער בעיר. הנגישות ליישובים לעיתים מורכבת יותר, ופעמים רבות הנוער לא מרבה לצאת מהיישוב, ומחפש פעילות בתוך היישוב. הסיכון הפוטנציאלי שיש לקבוצת בני נוער המרוכזים במקום אחד, הוא גם הזדמנות חינוכית. מכאן החשיבות הגדולה שיש לרכזות הנוער ביישובים אלו.

"לכל יישוב יש את הנוער, האופי והסגנון הקהילתי המיוחד שלו, אבל המשותף לכולם זהו התהליך שעובר הנוער דווקא בשנים האלו של ההתבגרות, בעיצומו של תהליך ההתעצבות והחיפוש העצמי. דווקא במקום הזה הוא פוגש את בת השירות שעבורה מצב זה הוא פלטפורמה נהדרת לעשות בו שינויים חיוביים", מוסיפה נסיה.

המועצה האזורית שומרון משקיעה משאבים רבים בפיתוח פעילויות לנוער לאחר שעות הלימודים הפורמאליות, על מנת לנצל ולתעל את מירצו למקומות של יצירה ובניין. במכתב שהפיץ גרשון מסיקה, ראש המועצה האזורית שומרון, הוא מדגיש את החשיבות הרבה שהוא מייחס למתנדבות השירות הלאומי ביישובים ואת המשאבים הגדולים שמושקעים על ידי המועצה בפיתוח החינוך ו"ההשקעה בבני נוער, במסגרת תנועות הנוער ובפעילויות יישוביות".

נסיה ממליצה: "רכזות נוער כאלו מבוקשות בחמישה יישובים שונים: עץ אפרים, פדואל, יקיר, קריית נטפים ותפוח. היישובים האלו שונים זה מזה מבחינת האופי, המיקום ומספר בני הנוער המתגוררים בהם. מניסיוני, בבדיקת מקומות השירות חשוב להתרשם באופן אישי מכל יישוב, לפגוש את רכזי הקהילה וללמוד במהלל הביקור גם על תקני הבוקר האפשריים".

אלמוג, המתנדבת כיום ביישוב יקיר מטעם ה'אגודה להתנדבות', משמשת אחר הצהריים כאחת מרכזות הנוער ביישוב. מפאת גודלו של היישוב, חולק הנוער על פי גילאים. אלמוג אחראית על שכבות ז'-ח'. "אני מדריכה של שבעים בני נוער, אבל למרות איך שזה נשמע אין מציאות שלא כולם מתרכזים ומגיעים לפעילויות. זאת פעילות נוער של כולם ולא של תנועת נוער אליה בוחרים האם להשתייך. כאן כולם שייכים", היא מספרת.

את המעבר מהעיר לכפר היא מתארת כחוויה אחרת מכל מה שהכירה. "כל כך שונה כאן מהעיר שממנה באתי. זאת פשוט אווירה אחרת לגמרי. המעורבות של הקהילה בבני הנוער, העיסוקים הקהילתיים, האווירה המחבקת, האימוץ החם של המשפחות, זה מאוד שונה ומאוד מהנה".

המעבר לא היה חף מקשיים, אבל אלו בעיקר טכניים. "מה שיותר מסובך עבורי הן הנסיעות הארוכות מהבית למקום השירות, אבל כל עוד אלו קשיים חומריים, מתגברים בחיוך", אומרת אלמוג.

חשוב לה להבהיר כי תפקידה בבית ספר בתקן הבוקר, הוא בעיניה לא פחות משמעותי מהעבודה עם הנוער אחר הצהריים, וכן שההצלחה נמדדת גם במידת הגדלת הראש של המתנדבת. "אין דברים מובנים ומוכנים מראש. כל שכבה היא מאוד שונה והכל נבנה בהתאם לצרכים של כל שכבה. בהתחלה הרגשתי יותר כמבוגרת האחראית וכיום אני מרגישה חיבור הרבה יותר אישי. תמיד נשאר גבול מסוים, אבל הוא לא בא ממקום של להסתכל מלמעלה", או כפי שמכנה זאת נסיה: "הגבול הדק שבין מחנכת צעירה לחברה בוגרת".

תגובות