"במהלך כיתה י"ב, במסגרת מסע החיפושים אחר שירות מעניין ומאתגר, הגעתי לבית ספר כי"ח לחרשים בירושלים דרך עמותת 'שלומית' באגף 'שיל"ת' - שירות לאומי תורני. פגשתי בצוות מסור שעושה עבודת קודש וילדים חמים וחברותיים שניסו להתקשר איתי, על אף חוסר השפה המשותפת. התעניינתי בעבודה עם חרשים כי העולם הזה לא היה מוכר לי ולא חוויתי אותו בעבר. התעניינתי בשפת הסימנים וב'חיים של שקט'."
כך מספרת צליל שמעוני, המתנדבת יחד עם שירה אלדר בבית הספר כי"ח.
בית הספר כי"ח לחרשים נוסד על ידי עמותת 'כל ישראל חברים - אליאנס' לפני כ-80 שנה. מאז הוא פועל לקידום ילדים ובני נוער חרשים ובעלי לקויות שמיעה, על ידי קיום מסגרת חינוכית ייחודית הפתוחה לכל. לומדים בו יהודים, ערבים, דתיים, חרדים וחילונים מגיל 6-21.
הצוות מורכב מבעלי מקצוע בתחום החינוך המיוחד כמו קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק וגם מורים חרשים ובעלי ליקויי שמיעה. גם הם מגיעים מכלל המגזרים. פעמיים בשבוע, לאחר סיום שעות הלימודים בבית הספר, ממשיכים הילדים למגוון חוגים שמתקיימים במתנ"ס באיזור. תפקיד המתנדבות הוא להיות סייעת בכיתות, הן ברמה הקבוצתית והן ברמה הפרטנית, לעזור בלמידה, לעזור סיעודית לתלמידים בעלי מוגבלויות גופניות ולהדריך במתנ"ס בהעברת החוגים.
מהי ההתמודדות העיקרית עבורך בשירות?
"ההתמודדות העיקרית בבית הספר היא מול העובדה, שלילדים מסוימים חסרה היכולת לנהל שיח ברמה גבוהה. עיקר הדיאלוג מולם הוא ברמה תכליתית של פעולות ועשייה יומיומית. בהתחלה, כשלא שלטתי בשפת הסימנים, היה לי קושי בתקשורת מולם, אפילו ברמה העניינית. ככל שתרגלתי את השפה, הם יכלו להבין אותי יותר ואני יכולתי להבין אותם יותר".
כיצד למדת את שפת הסימנים?
"את שפת הסימנים למדנו בהתחלה תוך כדי עבודה. ישנו קורס פעם בשבוע עם מורה בביה"ס שהוא לקוי שמיעה, שמעביר את השפה בצורה מאוד יעילה ומאוד עוזר לעבודה שלנו בביה"ס. הקורס כיפי ומעניין. מיוחד ללמוד את השפה הזו".
בביה"ס ישנה רכזת האחראית על המתנדבות. הן נפגשות אחת לשבוע למפגש בנושא העבודה בביה"ס. המפגש נועד להעלות חוויות, קשיים והתמודדויות. צליל מספרת כי "זהו מקום מאפשר ומכיל. אנו מקבלות עזרה, הכוונה ומענה לצרכים העולים בעבודה היומיומית".
חוויה מיוחדת מהשירות?
"בתחילת השנה פגשתי נער בן 14 לקוי שמיעה ובעל בעיה נפשית. הקושי המרכזי שלו היה להבין מצבים חברתיים. הוא היה מציק לחבריו והתקשה בתקשורת בשפת הסימנים. עברנו איתו תהליך ארוך במהלך השנה, בלמידה מה מצופה ממנו במצבים חברתיים שונים, וכן עבדנו איתו על תקשורת בעזרת שפת הסימנים. לפני מספר ימים התרגשתי לראות אותו מדבר עם חבריו באמצעות שפת הסימנים ולוקח חלק בפעילות החברתית.
"מבחינתי זו הייתה תחושת סיפוק, לראות שהתהליך הארוך והקשה שעברנו במשך השנה מניב פירות. כעת, אני מסיימת את השנה בתחושה חיובית של תרומה לקהילה בכלל, ולקהילת החרשים בפרט. למדתי המון גם על עולם החרשים, אבל גם על היכולות שלי בעמידה במצבים לא פשוטים והיכולת שלי להתמודד עם סיטואציות שלא התמודדתי איתן בעבר".
חיה שמואל, מנכ"לית עמותת 'שלומית', מסכמת: "כל פעם אנו נוכחים מחדש לדעת, כי ניתן למצוא את בנות השירות הלאומי בכל מקום בו יש אנשים הזקוקים לסיוע נוסף. הבנות פועלות בנוסף לצוות המקצועי במקום ומסייעות מכל הלב. ההתמודדות הרגשית אינה פשוטה והן עושות זאת בצורה נפלאה".
שווה אלף מילים
"כשאנשים קטנים עושים צל גדול סימן שהשמש שוקעת" (ע"פ הפילוסוף, הסופר והבלשן הסיני לין יוטאנג, ותודה ליצחק וינר).