משפט מוכר בשיח התקשורתי אומר שלא טוב "להאכיל את הטרול". הכוונה היא שאם מישהו מייצר פרובוקציה כדי לקבל סיקור תקשורתי - אל תתייחס, כי כך אתה רק מסייע לו. ובכל זאת, מול אי הרצון לשתף פעולה עם פרובוקציה עומדת החובה למחות. בתחילת השבוע יצאה חברת 'הרי זהב', המשווקת בתים ביישוב לשם, בקמפיין מתנשא שכותרתו "לשם. הבית של האליטה החדשה". טענת הקמפיין הייתה שהרמטכ"ל הבא, נשיאת בית המשפט העליון הבאה וכך גם מגישת המהדורה המרכזית בטלוויזיה יהיו כולם אנשים דתיים, מה שאומר שכדאי לכולנו לגור ביישוב הדתי לשם, כדי להיות חלק מהאליטה. מאחורי מסר כזה עומדת מחשבה שעצם המגורים ביישוב דתי, גם אם הוא קיים רק שלוש שנים, הופך אותך לאליטה, ולא משנה מה עשית. תושבי לשם, אנשים פשוטים וטובים, הוציאו הודעת התנערות מהקמפיין של חברת 'הרי זהב'. הם לא אשמים. ועדיין - מחאה נגד קמפיין שמוציא שם רע ללשם ולציבור הדתי צריכה להישמע, גם אם היא מעניקה לקמפיין הזה עוד קצת תשומת לב. כל פרסום הוא פרסום טוב, אולי למשרד יחסי ציבור, אבל לא תמיד ללקוחות. במקרה של לשם, כולנו קצת לקוחות של הקמפיין היהיר הזה.
לקרוא
ימים ספורים לפני פטירתו של פרופסור יעקב נאמן ז"ל יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "אל תירא עבדי יעקב" ('ידיעות ספרים'). שקעתי בקריאתו בימים האחרונים, ומעבר להתרשמות מפועלו ומאישיותו של נאמן התחדדה בי התובנה עד כמה ספר כזה היה חסר על מדף הביוגרפיות הישראלי. נאמן הוא אחד מאנשי המשפט הבכירים שצמחו בציונות הדתית. ממקימי הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, מבעלי משרד עורכי הדין הגדול בישראל, אדם שעמד בראשות ועדות ציבוריות רבות, היה איש סודם של ראשי ממשלות ושרים וכיהן פעמיים כשר המשפטים. לצד קריירה משפטית מרשימה הוא גם היה איש של תורה וחסד, קבע עיתים לתורה וסייע בגאולת ספרי תורה ובחיזוק ישיבות. בשנים האחרונות, בעקבות הדומיננטיות של בג"ץ ושל היועצים המשפטיים בחיינו הציבוריים, מתחזקת בציונות הדתית ההכרה בחשיבות ההשתלבות בשדה המשפטי. כמו בכל תחום, אחד הדברים החשובים לצעירים שנכנסים לעולם הזה הוא הכרת מודלים לחיקוי. יעקב נאמן ז"ל היה ללא ספק מודל לחיקוי כאיש תורה משמעותי ומשפיע בעולם המשפטי. מומלץ לכל צעיר שעושה את צעדיו הראשונים בתחום הזה לקרוא את ספרו.
להאזין
יוחאי בן אב"י הוא איש חינוך ממושב 'הזורעים', אבל חוץ מזה הוא מוזיקאי מוכשר שמוציא בימים אלה את אלבומו השני 'בוא ונצא'. אותי הוא קנה כבר במילים היפות של השיר הראשון. "מתי בפעם האחרונה הצצת לשמים?", הוא שואל. "האם הקשבת לא מזמן לקול הציפורים... מתי שיחקת בכדור ולא בשביל הילד, תגיד כמה שנים כבר לא טיפסת על עצים". שיר נוסף באלבום שהתנגן אצלי סביב ט"ו בשבט היה "חשק נטיעת אילנות". המשפט היפה של הראי"ה קוק לחודש שבט חיכה הרבה זמן להלחנה, ובן אב"י עשה זאת יפה, בתוספת מילים משלו. התוצר הכללי הוא אלבום מושקע ומעוצב כשבכל השירים נושבת רוח של איש חינוך, שכותב, מלחין, וגם יודע לשיר.