שלום יונתן.
שלום אמילי.
מה שלומך?
בסדר. מה איתך?
אחלה.
"אייל, בבונים בגן חיות מנהלים שיחה עמוקה יותר." (לילך, רמזור)
בכל אופן,
את אושיית פייסבוק רצינית. איך את בווטאפ?
אני פעילה גם בווטסאפ. כשהציפורניים שלי שלמות. נשברה לי ציפורן באגודל המקליד ולכן הקצב איטי יותר.
כאב של לוחמים.. אז לא נראה כתבות שלך השבת?
חלילה. הפציעה רלוונטית רק לגבי הקלדות במסך המגע של המכשיר הנייד. אגב, תמיד יש מצב להשתמש באצבע המורה, אבל שם דווקא יש לי ציפורן שלמה. מה שלא מאפשר הקלדה מהירה. צרות של בנות.
שאני לא אצטרך לספר לך על צרות של בנים..
אם כבר נכנסנו לעומק הציפורן, בציפורניים בנויות. מפלסטיק. מי היה מאמין שאדרדר למחוזות כאלה. אבל גם אני נפלתי בפח תרבות הצריכה הטפשית.
את המתנחלת היחידה שבונה ציפורניים, במה את עוד ייחודית בהתנחלויות?
רוב החברות שלי בהתנחלות עובדות רק שני-שלישים מהשנה, שליש מהשבוע, רבע מהיום, ומקבלות משכורת מלאה. אין מה לומר: עובדי ועובדות מערכת החינוך התקמבנו היטב.
אבל חוץ מהעניין התעסוקתי (כולן מורות) ובדידותה של בונת הציפורניים ביישוב, אין עוד הבדלים. אחיותיי הן לצרה ולשמחה.
ולשלג, שבחום הזה עכשיו נראה כמו חלום (או סיוט) רחוק
לגמרי! קפאו לי הריסים. זה היה נורא. אני לא מצליחה להבין איך בכלל שרדנו.
מה זה איך? בזכות החמין שעזר לחמם את הבית לפני ואחרי האוכל
היית דוברת מועצת יש"ע. מה ההצלחה ההסברתית הכי משמעותית שלך?
בקדנציה שלי בדיוק החריבו 26 יישובים משגשגים ופתחו 200 גולגולות באירועי עמונה - לא בטוח שכדאי להכתיר את התקופה ההיא כ'הצלחה הסברתית'.
אההממ.
על טעם וריח אין מה להתווכח, שלום עכשיו דווקא אהבו את הקו ההסברתי שלך
אם כבר מדברים על קו, למה קופצות לי כל הזמן פרסומות למכוני דיאטה והרזיה? מישהו מנסה לרמוז לי משהו?
לא רומזים, זה את שמעדכנת כל בוקר כמה את שוקלת ולמה
קראתי את הכתבה האחרונה שלך על האימהות השכולות. רגע לפני יום הזיכרון, מה הכי נגע בך במסע הזה?
(זו לא היתה הכתבה האחרונה, היו איזה עשר מאז, אבל לאמשנה) כל חמשת הימים שהעברתי איתן היו קשים. הלב שלי היה תפוס באגרוף והעיניים היו רטובות. היה קשה לשמוע סיפור אחרי סיפור, לראות נשים חזקות שעשויות משברי זכוכית.
ולהעריך אותן מאוד על עצם זה שהן חיות ומתפקדות כרגיל.
מתפקדות כרגיל רק כלפי חוץ
ברור.
באופן אישי, כל הכתבה קראתי עם דמעות בעיניים. לא מבין איך החזקת שם עיניים יבשות)
לכל עיתונאי מתחיל יש חלום לפוליצר. מה הכתבה שתזכה אותך בו?
לראיין את יהונתן פולארד
עכשיו כשהתפוצץ המו"מ, תוכלי לזכות בפוליצר אם בכלל תוכלי להתקרב אליו בטלפתיה.
היית תמיד דתייה או חזרתם בתשובה?
לא חזרתי בתשובה. הוריי החליטו לחזור בתשובה בילדותי.
ואיפה אלוהים נמצא בחיים שלך?
בכל מקום ושניה
את מנסה להביא אותו לעבודה שלך בתקשורת?
בוודאי. רצון השם הוא שמנחה אותי בכל פסיעה.
אשרייך צדיקה!
מה הרגע הכי מרגש בחיים שלך?
כל אחת מהלידות, והאחרון יותר מכולן. אני יולדת ללא אפידורל (גם כי אני גיבורה וגם מסיבות רפואיות) ובאיזשהו שלב צעקתי לבורא עולם שיבוא לעזור. אשכרה, הרגשתי אותו נכנס לחדר ומיילד אותי.
וככה נולד סיני שלום המתוק.
איך פספסנו את זה בבייבי בום??
בין יום הזיכרון והעצמאות, איפה את ממקמת את עצמך?
אני לא לבד. אני ממוקמת איפה שנמצאים כל היהודים: עד השקיעה בתוגת הזיכרון, אחרי השקיעה בשמחת העצמאות. עם מיוחד יש לנו. ללא ספק.
מת עליהם. איפה נמצא אותך מנפנפת ביום העצמאות?
מעדיפה לשמור את זה לעצמי... המסתורין היא תכונה חשובה
אחלה, תשמרי לי קבב.
אמא לבת עם שם יחידאי (היחידה בישראל עם השם הזה), חובבת נהיגת כביש, מתה על דייסות סולת.
השם של הבת שלי הוא עיני אבל אני לא רוצה שיידעו את השם. אולי תוריד את הסעיף הזה
עוד: מייסדת שיטת השופינג-תראפיה בישראל, מפחדת מחתולי אשפה, שונאת לישון עד מאוחר.
אמילי עמרוסי, בת 35, סופרת ועיתונאית ישראלית. לשעבר דוברת מועצת יש"ע. למרות גילה הצעיר שותה תה עם חלב ומתה על דייסות סולת, מייסדת שיטת השופינג-תראפיה בישראל, מפחדת מחתולי אשפה, ושונאת לישון עד מאוחר.