פרשת התפטרותו של יעקב ברדוגו מגלי צה"ל לאחר ההחלטה להוריד אותו מתוכנית הרדיו שזכתה לאחוזי האזנה גבוהים במיוחד, מחזירה אותנו אל מסה מפורסמת בסוציולוגיה הפוליטית בישראל: קץ שלטון האחוס"לים. ליתר דיוק, פרשת ברדוגו מחזירה אותנו אל הטעות הבסיסית שבטענה אודות קץ שלטון האחוס"לים.
המסה הזו, של הסוציולוג המנוח ברוך קימרלינג, הנחילה לשיח הישראלי את המושג אחוס"לים, תרגום ישראלי ל-WASP האמריקאי, שפירושו: אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטים, לאומיים. זו אותה שכבה חברתית (ואלה ששובטו כדי להיות כמוה) ששלטה בחברה ובפוליטיקה עוד לפני הקמת המדינה ולפחות דור שלם לאחר הקמתה. "נקודת המוצא של ספר זה", כך נפתחה המסה לפני עשרים שנים, "היא סוף שלטונם של האחוס"לים במדינה וכל הנובע מכך".
פרשת ברדוגו היא רק דוגמה עכשווית, לא ראשונה, ולצערנו כנראה גם לא האחרונה, לטעות הגדולה שבעצם הטענה אודות "קץ שלטון האחוס"לים".
אכן, בשנת 1977 איבדו האחוס"לים את השלטון הפוליטי. אלא שבישראל, להשגת שלטון רשמי בבחירות אין בהכרח קשר ישיר והכרחי לשליטה, להשפעה, לעיצוב מדיניות ולביצועה. המצב רחוק מאוד מכך.
ראשית, השפעה במובנה העמוק פירושה גם השפעה על התודעה של הציבור הרחב, שליטה בסדר היום התקשורתי וכיוצא באלה גורמים רבי השפעה. כשהאחוס"לים שלטו כאן זו לא הייתה רק שליטה פוליטית, אלא שליטה במגוון מוקדי השפעה: בכלכלה, בתרבות, באקדמיה, במשפט, במנהל הציבורי, בתקשורת ובכל מוקד השפעה שרק ניתן לחשוב עליו.
שנית, וזה הדבר החשוב יותר, קיומה של תודעת השלטון, האמונה היוקדת שהשלטון שייך לנו גם אם הפסדנו אותו בדבר המעצבן הזה המכונה בחירות. התפיסה הבסיסית והמתנשאת שהמושגים הכלליים השייכים באמת לכולם כמו 'המדינה', 'הממלכתיות' וכיוצא באלה, ראויים להיות מזוהים רק ואך ורק עם האחוס"לים.
ברדוגו, כאמור, הוא רק הדוגמה העכשווית. ניזכר במה שקרה לפני שנים ספורות בלבד. תוכניתו של אראל סגל בגלי צה"ל הביסה באחוזי ההאזנה את כל האחוס"לים של התחנה. אז מה? בדומה לברדוגו, מי שנאלץ אז ללכת הוא סגל, ומי שנשארו הם יעל דן ורזי ברקאי. השליטה האחוס"לית היחסית בתקשורת היא כאין וכאפס לעומת מה שאירע בתחום מערכת האכיפה והמשפט. כאן לא סתם נמשכה השליטה האחוס"לית, אלא הוחרפה לאין שיעור. בהיעדר יכולת לזכות בבחירות, הפך בית המשפט לזירת מאבק פוליטית לכל עניין ודבר.
לשינוי החשוב מאוד של השגת השלטון במהפך של 1977, לא התלוו שינויים מרחיקי לכת גם בתחומים אחרים. שינויים מהסוג הזה אינם נעשים במהלך אחד ומהיר כמו בחירות. מדובר בתהליכי עומק איטיים, הדרגתיים. בשנים הראשונות לאחר המהפך היה ניתן לטעון שיש להמתין בסבלנות; זה הרי לוקח זמן. אולם מה נאמר כיום? בעוד חמש שנים יפרסמו האוניברסיטאות בארץ כנסים אקדמיים וציבוריים בסימן חמישים שנים, יובל, למהפך הפוליטי. רובם המכריע של המארגנים והדוברים יהיו כמובן אחוס"לים.
במחנה הלאומי כדאי להתחיל לחשוב לא רק איך חוזרים לשלטון הפוליטי. זה הרי יקרה במוקדם או במאוחר. צריך לחשוב בגדול, על כל מוקדי ההשפעה.