ככל שתבהלה בקרב ציבור גדול מתגברת, כך הופכים הידברות והסברה לבלתי יעילים ולחסרי כל סיכוי ממשי. שיח מבוסס נתונים ועובדות הופך לחסר תועלת ותוחלת. את מקומו תופסים הגזמות, דרמטיזציה ואף שקרים של ממש עד לעיוות חמור במיוחד של תפיסת המציאות. התיקון לחוק יסוד השפיטה קבע שבית המשפט לא יוכל עוד להשתמש בעילת הסבירות כדי לבחון החלטות ממשלה ושרים. כדי להבין עד כמה מדובר בתבהלה המנותקת מהמציאות, נחזור לראות במה מדובר.
עילת הסבירות הייתה כאן מזמן, הרבה לפני אהרן ברק. אולם עד לצמיחת האקטיביזם, משמעותה של עילה זו הייתה שבית המשפט בחן האם החלטה של רשות שלטונית התקבלה בהליך תקין, האם הדבר נעשה בסמכות, אם לא נשקלו שיקולים זרים, פסולים ולא ענייניים וכיוצא באלה דברים הגיוניים לחלוטין. מי מאיתנו לא מעוניין בהליך קבלת החלטות תקין שייעשה בסמכות וללא שיקולים זרים וכיוצא באלה?
אלא שהאקטיביזם של ברק מתאפיין במגלומניות שבמרכזה הרחבה הולכת וגדלה של סמכויות בג"ץ וחדירתו לתחום סמכותן של הרשויות האחרות, עד כדי פגיעה בעיקרון הפרדת הרשויות. ללא הרחבתה של עילת הסבירות, אף אחד לא היה שומע עליה מלבד משפטנים. ברק הוסיף מבחן חדש ומשמעותי מאוד: להשקפתו, גם אם מקבלי ההחלטות שקלו את כל השיקולים הנכונים והרלוונטיים, זה לא מספיק. בית המשפט יכול לבחון האם האיזון והשקלול ביניהם היו ראויים.
לדוגמה, נניח שבעניין מסוים יש ארבעה שיקולים רלוונטיים נכונים ואתם החלטתם ששקלול החשיבות שלהם באחוזים הוא 40-30-20-10. בית המשפט האקטיביסטי יבחן את השקלול שלכם ועלול לפסול אותו מכיוון שלהערכתו מדובר באיזון ושקלול לא נכונים. השקלול הראוי בעיניו הוא 30-30-30-10 וייתכן שהיה מוביל להחלטה אחרת, 'סבירה יותר'.
את קווי המתאר של יצירת תבהלה בתחום ניתן להדגים ממודעת תבהלה של כמה ממשרדי עורכי הדין לקראת ההצבעה. הכותרת "לכולנו יש זכות לסבירות" מגוחכת. סבירות היא כלי, אמצעי אחד מרבים שתכליתו אכן לשמור על רשימת זכויות ידועה ומוכרת בדמוקרטיה. אלא שכאן הופכת הסבירות עצמה לזכות, כאילו היא הזכות לחופש התנועה, לחופש המחאה או לזכות לבחור ולהיבחר.
המודעה ממשיכה בטענה כי "ביטול עילת הסבירות יכחיד את הכלי היחיד המשמעותי הקיים בישראל לפיקוח על הרשויות". במציאות, תקצר היריעה מלפרט את מגוון הכלים שנותר בידי בית המשפט ובתוכם: תנאי סף, פרשנות תכליתית, בחינת מידתיות ועוד. ולבסוף מבהילים אותנו עורכי הדין הדגולים: "זהו שינוי משטרי מיידי!". באותו ערב אומר שופט עליון לשעבר, שישראל הופכת למדינת סף דיקטטורית.
אולם המציאות שונה לחלוטין. מה שתואר השבוע כדיקטטורה, נמצא במחלוקת. שופטים בבית המשפט העליון בעבר ובהווה ולא מעט פרופסורים למשפטים, ביקרו בחריפות את הפיתוח האקטיביסטי של ברק. לטענתם, בית המשפט פשוט לקח לעצמו סמכויות ותפקידים שאינם שלו. בנוסף, אין לבג"ץ יתרון כלשהו על פני מקבל ההחלטות בקביעת האיזונים והשקלול הראויים, כאשר מדובר כאמור בשיקולים נכונים.
ההסבר הזה לא יועיל למי ששקוע בתבהלה הולכת ומתעצמת, אך אולי עשוי לעזור לביסוס האמונה בצדקת הדרך של המחנה הלאומי.