700 איש ואישה נקראו לדגל השבוע, בערב הצדעה לישראל שארגנה תנועת 'נקראים לדגל' ביום העצמאות ה-77 של המדינה. במוקד אחד של הערב עמדה השיחה בין גדי טאוב לארין מולן, השדרנית האוסטרלית התומכת בישראל שפוטרה מעבודתה, אשר דיברה על המאבק באנטישמיות. במישור הפנימי של ישראל התקיים פאנל בהשתתפות עו"ד איציק בונצל, אביו של עמית הי"ד, מפורום הגבורה; צביקה מור, אביו של החטוף איתן שנמצא בשבי החמאס, מפורום תקווה; שלי שם טוב, אימו של החטוף שחזר מהשבי עומר; ואיריס חיים, אימו של יותם ז"ל שנהרג בנסיבות טרגיות. הם אכן הקרינו גבורה, תקווה, נחישות ומסירות לכלל, לציבור, לעם ולמדינה, כשהם מתעלים מעל ומעבר לכאבם האישי.
מייסד ויו"ר התנועה, תת-אלוף במילואים דני ון בירן, לשעבר קצין מילואים ראשי, חיבר בין ציונות, יהדות ודמוקרטיה. בהמשך לאיריס חיים שסיפרה איך הגיעה בעקבות המלחמה והטרגדיה שעברה ליהדות בכלל, ולדתיים במיוחד, דיבר ון בירן על החזרה ההכרחית לשורשים היהודיים, חזרה שהיא חיונית לרוח העם.
מה שבלט מאוד בכנס זה משהו שלא הכרנו בעבר. דתיים לאומיים מכירים היטב הפגנות או כנסים של ארגונים ותנועות במחנה הלאומי, שבהם יש רוב מכריע לחובשי הכיפות הסרוגות. וכמעט תמיד מתעוררת התהייה, היכן האחרים. כל מי שנכח בכנס יכול היה להתרשם שלכל הפחות מחצית מהמשתתפים היו מחובשי כיפת השמיים. וזה כבר שינוי משמעותי שהולך ומתפתח בשנתיים האחרונות. החזרה לשורשים, ליהדות, במתכונת זו או אחרת, לאו דווקא דתית, משותפת להמונים. ההכרה בחשיבות החזרה לשורשי הציונות, היא נחלתם של רבים מאוד.
בנוסף הולכת וגוברת ההכרה בצורך לחזור לאיזונים, שהיא אחת המטרות המרכזיות של 'נקראים לדגל': חזרה לאיזונים הערכיים שבין ציונות, יהדות ודמוקרטיה. זאת, בניגוד לאלה המנסים להציג את הערכים האלה כמנוגדים כביכול ובתוך כך מאדירים את ה'דמוקרטיה' כחזות הכול, פעמים תוך דחיקתם של ערכי היהדות והציונות.
כך גם הצורך לשוב לאיזונים הדמוקרטיים הראויים של תפקוד רשויות השלטון. לנוכח ההשתלטות ההולכת וגוברת של מערכת המשפט והתגברות עוצמתם של הפקידים הבלתי נבחרים, יש צורך לחזור לאיזונים הדמוקרטיים שבהם לנבחרי הציבור יש את המילה האחרונה בעיצוב ובגיבוש המדיניות.
אירוע כזה של 700 אנשים גם מעיד על הכמיהה לכוחות ציבוריים ופוליטיים חדשים מחוץ למסגרות הקיימות. אין חולק על כך שעמדות המחנה הלאומי מהוות רוב ברור ומכריע בעם. אולם באותה המידה ניתן לומר, שהמסגרות הפוליטיות הקיימות, הישנות, לא מספקות אותו. אפשר לשמוע זאת מכל עבר.
וראינו עוד משהו חשוב במיוחד השבוע. בניגוד לתחזיות על התייצבות נמוכה וסרבנות אפורה – תחזיות שפעמים מנוסחות כשאיפה של מתנגדי ההכרעה – המילואימניקים התייצבו בהמוניהם והוכיחו שכאשר ברור שהולכים להכרעה הם תמיד נקראים לדגל.