לולא החליט זלנסקי, נשיא אוקראינה, לגייס את ההיסטוריה של העם היהודי כדי לנזוף בישראל, לא היינו נדרשים כלל להיסטוריה. זלנסקי המשיך את מה שהחל בו שגריר אוקראינה, שלפני כמה שבועות פתח בגיוס ההיסטוריה כשהזכיר לנו שאוקראינים הצילו יהודים בשואה.
אין הרבה טעם בגיוס טיעונים אודות חלקם של אוקראינים בשואה. משתפי הפעולה האוקראינים, שמספרם גדול עשרות מונים ממספרם של חסידי אומות העולם האוקראינים, כבר לא איתנו. יש משהו חסר תוחלת, חסר היגיון ואף חסר צדק, לטעון בפני נכדיהם וניניהם, שסובלים מהפצצות ומהרס והופכים לפליטים, שמדיניות ישראל מוצדקת בגלל מעשי סביהם.
אך מכיוון שזלנסקי התעקש לגייס את ההיסטוריה כדי לנזוף בישראל, נזכיר לו רק מעט, ויש הרבה מאוד גם בלי השואה.
למיטב ידיעתי, עד לרגע זה, הכוחות הרוסיים לא הגיעו וככל הנראה עדיין לא פגעו בחמלניצקי. אם התבלבלתם לרגע, זה רק בגלל שהתכוונתי למחוז במרכז אוקראינה ולעיר חמלניצקי. לא כל גיבור היסטורי זוכה לכבוד כה גדול שמחוז שלם ועיר ייקראו על שמו. אולם בוגדן חמלניצקי נחשב לאחד מאבות האומה האוקראינית. מבחינתנו הוא האחראי הישיר על פרעות ת"ח-ת"ט באמצע המאה השבע עשרה. ואצלנו, במסגרת היסטוריה של מאות רבות של פרעות, לא כל אירוע זוכה לשם משלו ולזיכרון מיוחד משלו, אלא אם מדובר בפרעות חמורות וטראומטיות במיוחד.
נקודת ציון היסטורית ידועה אחרת מכונה אצלנו סופות בנגב, כשהכוונה היא לפרעות ולפוגרומים שהתחוללו ב-1881/2 בדרום מערב רוסיה. אומנם אז זה היה חלק מהאימפריה הרוסית אבל אל תטעו, הכוונה בדיוק לאותם אזורים של אוקראינה כיום.
פחות מארבעים שנים מאוחר יותר, בסוף העשור השני של המאה ה-20, מלחמת האזרחים האוקראינית גבתה את מחיר הדמים הקבוע מהיהודים. ומחיר קבוע באוקראינה שלפני השואה זה לכל הפחות עשרות אלפים. הפעם האחראי הוא סימון פטליורה (שחוסל כנקמה על ידי שלום שוורצברד). אחד מעשרות האירועים אז היה הפוגרום בעיר פרוסקורוב, עיר שעתידה לשנות את שמה לעיר חמלניצקי שאיתה פתחנו. ובהתייחס לאוקראינה, זה היה רק מדגם היסטורי קטן.
אבל בואו נדבר לא רק על הימים ההם, אלא מה קורה בזמן הזה.
יש מדינות ועמים שברמה כלשהי מנסים להתמודד עם עברם, כולל היחס ההיסטורי ליהודים. היינו מצפים שאוקראינה תהיה מהבולטות שבמדינות המתמודדות עם עברם היהודי.
ומה אנו מוצאים? חיפוש פשוט מעלה תופעה קבועה, חוזרת ונשנית באוקראינה. לא התמודדות עם העבר האפל אלא הנצחתו. לא הוקעה של העבר האנטישמי הרצחני, אלא הענקת מעמד לאומי לרוצחים. שוב ושוב ניכרים ניסיונות להנציח ולתת כבוד לאומי לדמויות חמלניצקאיות ופטליוראיות. לדוגמה, יהודי קייב מצאו עצמם נאבקים בראש העיר שרצה להנציח את דימיטרי דונטסוב, אנטישמי ומתרגם מיין קאמפף לאוקראינית. כך גם הניסיון להעניק מעמד של גיבור לאומי לרוצח היהודים סטפן בנדרה, מהלך שנמנע בגלל סערה בינלאומית. לעומתו, רוצח היהודים רומן שוחביץ דווקא זכה לכבוד.
חבל שזלנסקי לא עבר ברפרוף רק על שמות המחוזות, הערים, הרחובות ופסלי ההנצחה ברחבי אוקראינה לפני שהעז להטיף לישראל.