"האופוזיציה", כך כתב אחד ממתנגדי הרפורמה המשפטית ברשת אקדמיה-IL, שבה חברים מאות חברי הסגל האקדמי בארץ, "בצדק משערת שזהו המהלך הראשון לדיכוי טוטאלי של מתנגדי השלטון... שהקואליציה תשתמש בכוח הזה כדי לדכא את האופוזיציה". יאיר לפיד אמר לא פעם שהקואליציה עלולה לבטל את הבחירות.
הטיות, כידוע, הן חלק בלתי נפרד מהמציאות האנושית. לכולנו יש דפוסים ונטיות שיטתיות וקבועות לטעויות. רשימת ההטיות ארוכה מאוד ואנשים מכירים רק את המפורסמות שבהן. יש מגוון הטיות באופן שבו אנו זוכרים את העבר, בדרכי החשיבה בכלל, ובתפיסה ובשיפוט של המציאות שבה אנו חיים.
אחת ההטיות הפחות ידועות זו הטיית ייחוס כוונות זדון, והיא ניכרת היטב בעימות סביב הרפורמה המשפטית. מדובר בנטייה לייחס ליריב שמולנו כוונות זדון, גם אם במציאות אין לו כלל כוונות כאלו, או שכוונותיו מעורפלות ועמומות ולא בהכרח מכילות זדון. כאשר ההטיה חזקה, גם הוכחות ברורות יחסית שהמציאות הפוכה אינן מועילות.
הצורה המפורסמת ביותר של הטיה זו, היא הניסין המתמיד לייחס לימין את המטרה להקים משטר לא דמוקרטי, פשיסטי, אם להשתמש במונח הנפוץ והמפורסם בהטיה זו. כך מובן מדוע שיח 'קץ הדמוקרטיה' כביכול התנהל מאז המהפך ב-1977 כשהמציאות הייתה הפוכה, כאשר הדמוקרטיה הישראלית שמרה על יציבות ואף השתפרה.
ניקח לדוגמה את הניסיון לייחס לתומכי הרפורמה את הכוונה להקים דיקטטורה. את המייחסים כוונות זדון מסוג זה לא מעניינת העובדה שגם על רקע תנאים הנחשבים מתאימים להקמת דיקטטורה, כמו מדינה הנמצאת תחת איום קיומי מתמשך, היא לא קמה כאן מעולם. היא אף לא התקרבה לכך. גם לא בתקופת הדומיננטיות של השמאל.
לגבי פיסקת ההתגברות, אפשר בהחלט להתווכח עניינית אם זה ראוי או לא, ולהציג הערכות, אולם חלק ממתנגדי הרפורמות מרחיק לכת. הוא מייחס לקואליציה כוונות זדון לעשות בפיסקת התגברות שימוש נרחב במיוחד עד כדי ביטול בג"ץ. לא משנה להם כלל העובדה, שפיסקת ההתגברות שכבר קיימת בחוק יסוד חופש העיסוק 30 שנים, הופעלה פעם אחת בלבד, ואפילו אהרן ברק הודה שהכנסת גילתה ריסון.
את ההטיה לייחס כוונות זדון יש לראות כפועל יוצא של רתיעה קשה במיוחד מהרכבה של הקואליציה ומכוחה. 64 המנדטים והרכבם הפנימי הוא המניע את המחאה ועומד ביסוד ההטיה של ייחוס כוונות זדון. וככל שייחוס כוונות הזדון חריף יותר ונרחב יותר, כך עוצמת הניבוי האפוקליפטי מוגזמת יותר. כך לדוגמה הקפיצה מהרפורמה היישר לדיקטטורה. כך יש להבין את מחאת הנשים עם הלבוש האדום מ'סיפורה של שפחה', שהרי הן מייחסות לקואליציה הנוכחית את כוונת הזדון להקים דיקטטורה תיאוקרטית פונדמנטליסטית המדכאת נשים, בדומה לסיפור.
במצב העניינים הנוכחי, ובמסגרת ההטיה החזקה במיוחד לייחס כוונות זדון, כשיירד מסדר היום נושא הרפורמה, יעלה במקומו, ככל הנראה, נושא אחר. אולי יחזרו למה שהיה כאן בהתלהמות ובהגזמות של שבוע אבי מעוז, מיד לאחר הקמת הממשלה. שלטון הימין והמחנה הלאומי, הוא שהיה מאז ומתמיד, והוא זה שגם היום, מהווה את עיקר הבעיה מבחינת יריביו משמאל. כל השאר תירוצים.