הפוסטים הרעילים נגד הדתיים הלאומיים ממלאים את הרשתות, ולא היה ראוי להתייחס לדברים אם לא היה מדובר בפוסט רעיל במיוחד הזוכה לסימני תמיכה ושיתופים רבים. "שלושה מארבעת הנופלים באירוע המיותר בשבת - תום, אורי, יואב וחן - מגיעים ממושבים ויישובים קטנים, ש׳מזוהים׳ עם המרכז-שמאל האשכנזי, החילוני, הפריבילגי, מה שרק תרצו", מסביר הכותב. הוא לא מסתפק בכך וממשיך לפרט במדוייק את תוצאות הבחירות בכל אותם ישובים ומבהיר עד כמה מפלגות המרכז-שמאל חזקות לעומת מיעוט כוחו של הליכוד.
התגובה כאן מגיעה לא רק בגלל הטעויות וההטעיות שבו, אלא בעקבות המשפט הבא: "ההתמקדות הביזארית בכמות הנופלים כמעין הוכחה לציונות העודפת של הציונות הדתית, היא הזיה משיחית של אנשים שהמוות נספר אצלם יותר מהחיים, בדיוק כמו האנשים שאנחנו נלחמים בהם".
יש כמובן עוד אפשרות, שההתמקדות בניתוח נתוני הנופלים הוא חלק ממחקר על 'צבא העם במלחמת חרבות ברזל', כמו זה שאני עורך עם ד"ר שני אומיאל-פלדמן, חילונית שגדלה במושב חילוני הזהה במאפייניו לאלה המוזכרים לעיל, וד"ר מנחם לזר. נצא למסע קצר שיעשה סדר מחקרי-עובדתי בתמונת כלל 866 חללי צה"ל.
המרחב הכפרי החילוני אכן תורם הרבה יותר ממשקלו היחסי בימי המילואים (ב-3 החודשים הראשונים למלחמה על פי נתוני צה"ל), ולצערנו גם הרבה יותר חללים. בהתייחס לכל יישובי המרחב הכפרי – ישובים קהילתיים, מושבים וקיבוצים – חילוניים ודתיים כאחד, הנוסחה היא פשוטה: 30-20-10 (המספרים מעוגלים כמובן). במרחב הכפרי בישראל חיים כ-10% מאוכלוסיית הגיל הרלוונטית לשירות מילואים, יישובי המרחב תרמו 20% מימי המילואים ו-30% מהחללים לאורך כל המלחמה.
המרחב הכפרי החילוני הוא כ-6% בלבד מכלל האוכלוסייה, ובערך כ-15% מכלל המגדירים את עצמם חילוניים. המרחב הכפרי החילוני שונה לחלוטין מהמרחב העירוני המעורב של הערים הגדולות. מודיעין היא יוצאת מהכלל בין הערים ובמובנים רבים היא הקצה הנגדי של כל מחוז תל אביב. לא העיר תל אביב, יש להדגיש, אלא כל המחוז על כל עריו. במחוז תל אביב (ללא בני ברק החרדית) מתגוררים כ-18% מכלל קבוצת הגיל הרלוונטית למילואים בישראל. הם תרמו מעט פחות ממשקלם היחסי, כ-16% מימי המילואים ו-8.5% מחללי המלחמה, הרבה פחות ממשקלם היחסי.
ויש להדגיש שלא נעשתה כאן הבחנה בין דתיים לחילוניים בערי המחוז. העולה מכאן שתמונת המרחב הכפרי החילוני התורם הרבה מעבר למשקלו מנוגד לחלוטין למה שקורה במחוז תל אביב וכלל לא משקף אותו. הפער הזה ידוע גם מנתוני הגיוס שמפרסם צה"ל מדי פעם. לדוגמה, הפער בין מועצה אזורית יואב של קיבוצי השומר הצעיר, בהם אחוזי הגיוס והמיצוי ללחימה גבוהים מאוד, לבין העיר תל אביב. פערים עצומים, אם כן, הם לא רק בין דתיים לחרדים, עובדת יסוד ידועה, אלא גם בין החילוניים עצמם - המרחב הכפרי המהווה מיעוט קטן מול המרחב העירוני.
ואם כבר עברנו למחוזות, ההנגדה למחוז תל אביב היא במחוז יו"ש: ביו"ש מתגוררים כ-4.5% מקבוצת גיל הגיוס ללא חרדים, הם תורמים כ-10.5% מימי המילואים ו-13.5% מהחללים. נשארנו עם עובדת יסוד מחקרית אחת: שתי הקבוצות שתרומתן היא הרבה מעבר למשקלן היחסי הן דתיים לאומיים לגווניהם והמרחב הכפרי החילוני . בדתיים לאומיים מדובר בכל גווניה של הקבוצה, ביו"ש, במרחב הכפרי ובערים.
מה מחבר בין המרחב הכפרי החילוני לחברה הדתית הלאומית? אנחנו מניחים שהחוט המקשר מורכב מקהילתיות חזקה הכוללת סולידריות וכמובן חינוך לתרומה לכלל.