אליעזר ברלנד שוב נעצר השבוע על ידי המשטרה, ואנחנו זכינו לתזכורת נוספת לגבי האיש וסביבתו הקרובה. מעצר של רב מוקף בחסידים ובעל השפעה פוליטית הוא לא דבר של מה בכך, אבל האדון ברלנד הוא לא באמת רב.
מי שהורשע בעבירות מין וישב בכלא, מי שיש נגדו ונגד אנשים בקהילה אותה הוא מוביל אינספור עדויות וסיפורים על ניצול, אלימות וסחיטה, לא יכול להתקרא בשם אחר מלבד עבריין.
האמת? ברלנד כבר לא כל כך מעניין. ברור שהאיש לא נמצא בצד הנורמטיבי של החברה, ועוד סיפורים על עוולות וניצול שהוא ביצע לא אמורים להפתיע.
מי שכן מעניינים הם אותם אנשים שבדרך כלל הם חסרי שם ופנים, אלו שנסחפו את תוך העולם של ברלנד ו'שובו בנים', ובמקרים רבים הפכו ממאמינים לנסחטים.
כל מי שקרא את ההאשמות, לא ממש הבין כיצד זה ייתכן. כיצד אנשים קיבלו מברלנד תרופות בצורת סוכריית מנטוס, כיצד הוא הבטיח להבריא חולים סופניים, ואחרי פטירתם עוד סחט כספים כדי ש"יהיו ראשונים בתחיית המתים". הרי גם ילדים קטנים לא יאמינו לכזה דבר. אז מי כן? התשובה ברורה – מי שנואש. כשאנשים נמצאים במצב הכי קשה הם מגרדים את התקוות הכי קלושות, ומוכנים לעשות כל דבר שיכול לתת מעט אמונה. ברלנד יודע את זה, והוא לא היחיד: אמנם המקרה שלו קיצוני, אבל בארץ מסתובבים הרבה מאד מקובלים-בעיני-עצמם שמבטיחים ישועות וסגולות בזכות צינור ישיר לקב"ה, וכמובן שתרומה יפה תעזור.
הפניה הזו למיסטיקה קיימת גם מחוץ לחצרות הרבניות: אסטרולוגים וקוראים בקפה, פותחות בקלפים ומרפאות באנרגיות – כולם מבטיחים איזו תועלת או רפואה, ואף אחת מהן לא נדרשת לעמוד במבחנים מדעיים.
אז למה המשטרה לא פושטת ועוצרת כל מי שמבטיח סגולות? מהו ההבדל בינם לבין ברלנד? כנראה שמידת ההשפעה. בתוך קהילה סגורה ואגרסיבית, אלמנט הבחירה הולך ומצטמצם, במיוחד כשעל פי החשד ברלנד הורה לחולים להימנע מטיפול רפואי אמיתי, ולכן הניצול הזה הוא כמעט כפייה.
התקופה הקרובה היא גם תקופת מבחן עבור גורמים בחברה החרדית ובחסידות ברסלב שעדיין הסכימו להגן על ברלנד, לדבר על רדיפה מכוונת או לפחות לקבל בשתיקה את נוכחותו, אפילו אם יהיו לזה מחירים. מי שלא מתנער מהאיש ומדרכיו לא יכול בעצמו להיחשב לסמכות רוחנית.
מה שאותי מטריד זה כיצד אנשים שגדלו כאן בישראל ויתרו על יכולת שיפוט בסיסית, החליטו להתמסר לרב כריזמטי, וכל זה תחת חסות 'רוחנית' כביכול, כאילו יש דבר משותף בין זה לבין שמירת מצוות או יהדות. את זה אנחנו נצטרך לבדוק אחרי שברלנד ייעצר שוב ואולי אף ייכלא, כי מיד אחריו יקום לו יורש, ואם לא אז תקום קהילה אחרת – הרי תמיד ימצאו אלו שיעדיפו שמישהו אחר יחשוב עבורם.
אמונה היא דבר חשוב, אולי הכי חשוב לקיומו של אדם שלם, ולעולם לא אזלזל באנשים שפוקדים קברי צדיקים או עושים כל דבר אחר, על מנת להכניס עוד מימד רוחני ואפילו מיסטי לחיים. אני בעצמי מגיע למקומות קדושים בדיוק בגלל אותן השראה ורוחניות שהם מעניקים. במעמדים כאלו אין שום צורך במתווכים בין אדם לבין בורא עולם.
ולצד זה צריך לזכור שלאורך ההיסטוריה, מהרמב"ם ואסף הרופא, היהדות האמינה בידע וניסיון ובמדע.
בניגוד לברלנד, רב אמיתי יתמוך נפשית באדם חולה, יעזור לו לברר סוגיות אמוניות, יספק לו מעטפת רוחנית – ואז יישלח אותו לרופא טוב.