נאמר זאת בזהירות, אבל נדמה שניצחנו, או לפחות שסיימנו עם הגל העכור והענק של הקורונה בישראל. התו הירוק והתו הסגול, שני המתווים והאישורים להתנהלות במרחב הציבורי בשנה האחרונה, הופכים להיות היסטוריה. מחלקות הקורונה נסגרות בזו אחר זו, וכל הגבלות ההתקהלויות והאירועים נעלמות כלעומת שבאו.
בקיצור, חוץ מעניין המסכות בחללים סגורים (אגב, נושא ששווה לשקול אותו גם בלי קשר לקורונה...), אנחנו מצליחים להחזיר את לוח השנה אחורה, ל-2019 האופטימית והנאיבית, לפני שמישהו מאיתנו בכלל שמע על הנגיף המסתורי שנתגלה בסין. האמת, הישראלים לא ממש חיכו להודעה הרשמית, והתחילו לחזור לשגרה גם בלי הנחיות. סיבוב קצר בקניון או אפילו בתחבורה הציבורית מגלה עד כמה התרופפה המשמעת הקולקטיבית שלנו.
כמו בכל מלחמה גדולה שמסתיימת, עכשיו מגיע השלב שבו כותבים את ההיסטוריה. זה הזמן שבו יוצאים מהבונקרים ומתחילים להילחם על מה שבאמת חשוב – קרדיטים והצדקות.
מהמלחמה הזו אמור לצאת מנצח אחד ברור – המדע. משלב זיהוי הנגיף, דרך גיבוש הנחיות הריחוק החברתי, מהקמת מערך הטיפול בחולים ושיטת בדיקות מהירה, וכמובן היהלום שבכתר – פיתוח החיסונים. ללא המדע ועולם הידע הרפואי שנת הקורונה היתה עלולה להפוך לקטסטרופה היסטורית.
אבל כמו שהכישלון הוא יתום, על העגלה המנצחת קופצים הרבה מאד אנשים, חלקם עם קשר קלוש לעניין, וחלקם שדווקא היו לאורך כל הזמן בצד השני: "התו הירוק מת. הסבלנות השתלמה. ניצחנו", כתב אחד ממתנגדי החיסונים הבולטים לאחר הודעת השר אדלשטיין על הסרת המגבלות וביטול התווים. כמוהו, עוד רבים מהמחנה הקולני הזה הודיעו לכולנו שמדובר בניצחון מוחץ שלהם בוויכוח על החיסונים. עובדה, כמו שהקורונה באה, כך היא גם נעלמה, וגם בלי חיסון אפשר לחזור לשגרה מלאה. אז פראייר מי שהתחסן, לא?
"החיסונים מסוכנים", זוכרים?
בשיא המגיפה היה מאד קשה להתווכח עם מתנגדי החיסונים ותומכי הקונספירציות ("אין נגיף! זה הכל המצאה של פוליטיקאים!"), ועכשיו זה אפילו יותר קשה: איך מתמודדים עם מי שמסרב להכיר במציאות, ושובר כל קשר בין סיבה לתוצאה?
הרי הסיבה היחידה שבגללה בוטלו הגבלות הקורונה היא העובדה שהנגיף כבר לא מתפשט (מעשרת אלפים נדבקים ביום לפני כמה חודשים למצב של עשרים ומשהו היום), וזה קורה רק בגלל שתשעים אחוזי מהמבוגרים בישראל מחוסנים. למעשה, מתנגדי החיסונים שהיום חוגגים ניצחון דמיוני, הם אלו שהפריעו לתהליך הזה להתרחש מהר יותר. כי המשוואה די פשוטה: ככל שיותר אנשים מתחסנים, כך יש פחות הדבקה. רוצים דוגמאות הפוכות? בדקו מה קורה בברזיל או בהודו, למשל.
בשנה האחרונה ראינו איך כל התיאוריות האלטרנטיביות הולכות ומתנפצות מול המציאות: זוכרים את "זה רק שפעת"? אחריה הגיעו "אין עלייה בתמותה הכללית", "הנגיף פוגע רק בזקנים", וכמובן "החיסונים מסוכנים". אחרי שיותר ממיליארד אנשים התחסנו ברחבי העולם, ושלושה מיליון וחצי מתו מהנגיף, אין כבר בכלל שאלה.
העובדות האלו היו אמורות לשכנע כל ספקן, אבל באופן לא מפתיע עדיין נותרו כיסי התנגדות משמעותיים. קשה לאנשים לשנות עמדות, במיוחד כשהם מושקעים בהן מבחינה רגשית. בארה"ב, למשל, מתנגדי החיסונים הקיצוניים ביותר התחילו להסתובב עם טלאי צהוב, עליו כתוב "לא מחוסן".
אז גם בישראל המתנגדים לא הניחו את החרב או את המקלדת, וממשיכים להילחם במערכה המוזרה שלהם. אפשר לקבל את זה ("להכיל את התופעה", כמו שאומרים בצבא). צריך כמובן לאפשר את חופש הביטוי וזכות ההפגנה (שעכשיו כבר אין עליה הגבלות, מן הסתם), אבל אסור לתת להם לצמוח למימדים לא בריאים.
אולי נפרדנו מהקורונה, הלוואי שכך, ואולי עוד יגיעו לכאן כל מיני וריאנטים ומוטציות חדשות. אולי כבר לא נביט אחורה ונשכח לגמרי ממסכות, ואולי עוד נחזור לתקופות של בידודים והגבלות. מה שלא יקרה כאן, גם בסבב הבא שוודאי יגיע – בין אם זה קורונה, או חיסונים למחלות ילדים, או חלילה נגיף אחר, נצטרך לזכור ולהזכיר מי בלם את המגיפה ומנע את האסון, ומי תפס טרמפ על ההתנהגות האחראית של כלל הציבור ובכל זאת המשיך להטיף לו. העיקר שכולנו נהיה בריאים.