מנחם הורוביץ
מצב הרוח

יום הכיפורים של יום הכיפורים

יום הכיפורים הוא הדבר הרחוק ביותר ממחדל, מ'חפיף', משבר בלתי ניתן לאיחוי. יום הכיפורים הוא יום של התעמקות והכנה, של קרבה והתעלות, והזדמנות אמיתית לתיקון ותשובה אמיתית וכנה

  • פורסם 09/09/21
  • 14:48
  • עודכן 09/09/21
אילוסטרציה
צילום: stinne24 from Pixabay

אלפי שנים שיהודים מציינים את יום הכיפורים, ובכל שנה לקראת י' בתשרי אני חושב עד כמה מיוחד היום הזה. נסו להסביר פעם לאדם לא יהודי שלא מכיר את החג, מהו יום כיפור, ותיווכחו עד כמה קשה לו להבין את המהות והמורכבות שלו: מצד אחד יום של חשבון נפש הכי אישי שיש, מעמד ייחודי של אדם מול הקב"ה, ללא מסיכות ותחפושות, במצב גופני ותודעתי מיוחד; ומצד שני אירוע קהילתי שמאחד את כל יהודי העולם לתפילה ואחריות משותפת למעשים ולגורל שלהם. 

ומול היהדות העתיקה ועמוסת המשמעויות, זכינו לחיות בעידן שבו קיימת גם הישראליות החדשה, הנחרצת, שבזמן הקצר שבו היא הספיקה להתעצב קבעה לעצמה עולם שלם של מושגים וסמלים.

אין מה לעשות, 'יום כיפור' עבור כל ישראלי, הוא לא רק היום הקדוש ביותר בלוח השנה וההזדמנות לתשובה אמיתית בעולם הזה, אלא גם בעל מטען הרבה יותר חדש וקשה - אותה מלחמה נוראה ששינתה את פני החברה והמדינה שלנו. 

הביצוע של הפיוט 'ונתנה תוקף' על פי הלחן של יאיר רוזנבלום בקיבוץ בית השיטה (שאיבד אחד עשר מבניו במלחמה), ואפילו שמה של סדרת הטלוויזיה 'שעת נעילה', שפתחה פצעים ישנים של הלם ואובדן, מנסים לבטא את החיבור בין המלחמה הישראלית להיסטוריה היהודית, חיבור שקיים בעיקר ברמת הרגש. 

אבל למרות המימד הסמלי, מלחמת יום הכיפורים היא לא אירוע יהודי. היא אפילו לא הקשה שבמלחמות ישראל (במלחמת העצמאות נהרגו הרבה יותר חיילים מתוך אוכלוסייה הרבה יותר קטנה), אבל יש בה כאב, וכעס, ושבר שלא היו בשום אירוע בהיסטוריה הקצרה של המדינה. 

הצניחה מהאופוריה של ששת הימים היתה כל כך דרמטית, עד ש'יום כיפור' נטבע בשפה המדוברת שלנו כמושג שכולל זחיחות, הפתעה וחורבן מול אירוע בודד שחושף חולי וריקבון שהיו קיימים במשך שנים. הימ"חים הריקים, הקונספציות המוטעות, התדהמה המוחלטת ("חורבן הבית השלישי", על פי משה דיין), המחיר הכבד – כולם הפכו לסמל שאפשר להחיל על כל אירוע: בכל מערכת בחירות כאשר התוצאות קצת חורגות מהסקרים המוקדמים מדברים על 'יום כיפור של הסוקרים'. כל הפסד מביך של נבחרת ישראל הופך ל'יום הכיפורים של הכדורגל הישראלי'. כל טעות עריכה או ידיעה לא נכונה הופכות ל'יום הכיפורים של התקשורת'. אפילו שמעתי לא מזמן על 'יום הכיפורים של החזאים', כאשר סופת שלגים היתה סוערת יותר ממה שפורסם בתחזית הרשמית. 

'יום הכיפורים' של השפה העברית

זה מפריע לי פעמיים: פעם אחת בגלל הזילות במלחמה ותוצאותיה, כאילו אפשר להשוות טראומה לאומית עם יותר מאלפיים הרוגים ושבר של דור שלם למחדלים בתחומים אחרים, חמורים ככל שיהיו ("יום הכיפורים של חברות המזון" וכו'), ופעם שנייה בגלל ההפקעה של יום הכיפורים מהמשמעות המקורית והמיוחדת שלו.

השפה שלנו מלאה בחידושים והתייחסויות לחגים ולמסורת: כשאומרים 'פרצוף של תשעה באב' או 'לא כל יום פורים', שומרים על הזהות של הימים האלו, אפילו בהקשר של ימי חולין, אבל השימוש ב'יום הכיפורים', לא רק שמרוקן אותו מתוכן אלא ממש הופך את המשמעות שלו ומעצב אותה מחדש אצל הרבה מאד ישראלים. הרי יום הכיפורים הוא הדבר הרחוק ביותר ממחדל, מ'חפיף', משבר בלתי ניתן לאיחוי. במשך דורי דורות יום הכיפורים הוא יום של התעמקות והכנה, של קרבה והתעלות, והזדמנות אמיתית לתיקון מתוך תפיסה שאף פעם לא מאוחר לעשות תשובה אמיתית וכנה. 

מבחינתי זהו 'יום הכיפורים של השפה העברית' (הנה, גם אני משתמש בזה...). לא שחסרים לנו מחדלים או קונספציות, לא שאין כאן זחיחות או רשלנות שאחר כך משלמים עליה מחיר באסונות מפתיעים (נחל צפית, אולמי ורסאי ומירון למשל), אבל את יום הכיפורים הכל כך קדוש ומיוחד הייתי רוצה שנשאיר מחוץ לעולם הדימויים הפוליטי-ציבורי שלנו. 

אני יודע שזה לא פשוט, בטח לא בעידן השיח המוגזם של השנים האחרונות. כאשר כל דבר מושווה לשואה וכל החלטה שלא לרוחנו מוצגת כגזרת אנטיוכוס, אז גם מול 'יום הכיפורים', האצבע קלה על ההדק. ובכל זאת, הייתי שמח אם יום הכיפורים יישאר בתחומו, קדוש וייחודי, לא רק בלוח השנה, בבתי הכנסת ובמרחב הציבורי, אלא גם בשפה שלנו.

תגובות