"הרבנות הראשית היא אויב שכל אקטיביסט חולם עליו", פותח רם פרומן, יו"ר הפורום החילוני, את המאמר שלו השבוע בעיתון 'הארץ', ומיד מסביר לנו מדוע הוא בוחר בדרך הקלה והפופוליסטית, ומנסה להנחית עוד כמה אגרופים עייפים על שק החבטות הניצחי הזה.
אם השם הזה, רם פרומן, נשמע לכם מוכר, זה פחות בגלל העשייה וההשפעה של האיש והארגון שלו, ויותר בזכות הפרובוקציות שהוא נוהג לעשות מדי פעם. בפסח למשל, הוא התגאה (שחור על גבי לבן, הייתי צריך לקרוא כמה פעמים כדי להאמין שזה נכתב) שאכל סנדוויץ' עם בשר חזיר ליד שכנו למחלקה, שהיה אדם דתי. אתם יודעים, ככה בעיניו נראית סובלנות...
הפעם הוא נזעק בעקבות הסיפור סביב פלאפל התאומים בגבעתיים, שבהחלטה עסקית לגיטימית החליט להפסיק לשלם לרבנות על השגחת הכשרות בעסק, ובתגובה לגיטימית לא פחות, נאלץ להיפרד מהתעודה שלו. אין כאן באמת סיפור, ובכל זאת, לנוכח ריבוי הצהרות מתלהמות של כמה דוברים חילוניים לרגע אפשר היה לחשוב שבחוץ מתנהלת מלחמת תרבות.
אבל החיים, כידוע, לא באמת מתרחשים בטוויטר או בפייסבוק (טוב, לגבי הדור הצעיר אולי קצת באינסטגרם). מי שמנסה להציג מציאות שבה עם ישראל החופשי נדרס תחת מגף הרבנות וחוקי הכשרות הדרקוניים שלה, מוזמן להגיע לתל אביב. עד לפני כמה שנים כמעט ואי אפשר היה למצוא שם מקומות כשרים לאכול בהם, בטח שלא כשרים וטובים. היום, אנחנו בשיא של תהליך שבו עשרות מסעדות הופכות לכשרות מרצונן החופשי (כן, גם זה קורה), ומושכות קהל חדש שיכול לבחור. כל זה קורה בזמן שמסעדות לא כשרות נסגרות כמעט מדי שבוע, בתקופה שממילא קשה לענף בישראל.
כלומר, הציבור – האנשים שבשמם הפורום החילוני מתיימר לדבר, מצביע ברגליים ובארנק, ועושה את זה לא בשכונות דתיות בירושלים, אלא באבן גבירול ודיזנגוף ובן יהודה בתל אביב.
רוב הציבור אוכל כשר מרצון
'פלאפל התאומים' בגבעתיים הוא אחד הדוכנים האהובים עליי. הגעתי לשם כמה פעמים, במסגרת העבודה ובאופן פרטי, ותמיד קיבלתי שם חיוך, שירות טוב ופלאפל מצויין. אני בחרתי להגיע ולאכול ואפילו להמליץ עליו מתוך ידיעה ברורה שיש למקום הזה תעודת כשרות, ואם הרבנות מחליטה להסיר את התעודה הזו אני לא מבקש, אלא דורש ממנה לפרסם את זה. 'שקיפות שלטונית', נכון?
אני חלילה לא מזלזל בעסקים שנשבעים שהם מחזיקים רק מוצרים כשרים, או מנפים בעצמם את הקמח בנפת משי, או משתמשים בחומרי גלם שקטפו בגינה מאחורי המסעדה. אבל עבורי יש דרך אחת לדעת אם האוכל שמוגש לי כשר – התעודה הזו על הקיר. למה? כי לא מתפקידי לחקור ולפקח בעצמי על כל מסעדה. כמו שלא אשתמש בתרופה שתכריז ש"אין לנו אישור ממשרד הבריאות כי אנחנו רוצים להימנע מהבירוקרטיה", ולא אשכור אדריכל שיבטיח ש"אמנם לא למדתי את המקצוע באופן פורמלי, אבל יש לי ראש ממש טוב לתכנון וצורות" - כך לא אוכל במסעדה ללא תעודת כשרות.
אני יודע שמר פרומן לא אוהב את זה, אבל זה לא רק אני והחברים הדתיים שלי. למעשה, רוב די גדול של היהודים בישראל אוכל מזון כשר, לא בגלל שהוא שפוט של הרבנות או כלי בידי הממסד הדתי המסואב, אלא כי על כך הוא התחנך, ובכך הוא מאמין ובוחר מדי יום.
כן, שוב ושוב מתברר שרם פרומן הוא מנהיג ללא מחנה, שחושב שהפיד שלו בטוויטר הוא שיקוף מדוייק של עם ישראל. ובכל זאת, הגנרל נטול הגייסות מחליט להסתער, וקורא לחילונים שלא לקנות במקומות כשרים. האמת, קצת הופתעתי שגוף כל כך פלורליסטי ונאור מנסה לארגן מעין חרם על מקומות כשרים – הרי מי שיודע לדקלם כל כך יפה סיסמאות על בחירה חופשית וצדק חברתי, בוודאי אינו מעוניין לפגוע בעסקים, בטח שלא בעיצומו של משבר כלכלי היסטורי, נכון?
כנראה שאין חוקים במלחמה, במיוחד לא כשאתה בטוח שהאוייב האכזר (תעודת כשרות, כן?) הולך ומתעצם.
אבל יו"ר הפורום החילוני הוא אדם אופטימי: בעיניו, הזוועה הגדולה של מסעדות כשרות ואנשים שאוכלים בהתאם לתפיסת עולמם ואמונתם היא לא גזירת גורל. למעשה, יש דרך שבאמצעותה "ייפתרו כל הבעיות שהכשרות יוצרת" (לא פחות!). מתי זה יקרה? "כשמזון כשר ייהפך לנישה זניחה". מצטער מר פרומן, אבל בתור מומחה לנישה זניחה (כדוגמת הפורום שאתה עומד בראשו), אתה צריך לדעת שזה לא עומד לקרות. שיטוט קצר בתל אביב, עיר הבירה של ישראל החילונית, יסביר לך בדיוק למה.
בתיאבון.