מנחם הורוביץ
מצב הרוח

הנביאים שתמיד טועים

אם היו מספרים לי לפני שנה וחצי שישראל תחתום על הסכמי שלום עם ארבע מדינות מוסלמיות, ושאיילת שקד תשב בקואליציה עם מנסור עבאס, אני לא יודע מה משני התסריטים היה נשמע מופרך יותר

  • פורסם 28/12/21
  • 14:09
  • עודכן 28/12/21
צילום: Towfiqu Barbhuiya From Pexels

דווקא כיהודי שומר מצוות אני אוהב את העובדה שפעמיים בהפרש של כמה חודשים אנחנו מציינים את תחילתה של שנה חדשה.

אני יודע שרבים מתעלמים מהשנה האזרחית (איזה שם מוזר) שבפתח, ומבחינתם רק א' תשרי מסמן התחלה של שנה, אבל כפל התאריכים הזה נותן לי הזדמנות לעשות הפרדה: בראש השנה אני עושה סיכומים פנימיים, מביט אחורה וקדימה ועסוק בתפילות, הכל בתוך אווירה חגיגית ומשפחתית; ואילו לקראת ינואר יש זמן לדברים של עולם החומר היומיומי, דו"חות מס, תוכניות בעבודה וכמובן - תחזיות לשנה הקרובה. ממש כמו מצעדי הפזמונים ורשימות סיכומי השנה בסגנון 'מי יהיו עשרת המשפיעים באינסטגרם  ב-2021?!' (באמת אני כבר לא יכול לחכות לתשובה). בשבוע האחרון של דצמבר התקשורת נותנת במה לשלל חוזים ומיסטיקנים שעונים על השאלה החשובה – מה יהיה? 

בפנים רציניים ובטון דיבור בוטח הם יושבים באולפנים, נומרולוגים ואסטרולוגים, מתקשרים למיניהם וקוראים בכל מיני דברים, ומודיעים לנו כיצד צפויה להיראות השנה הבאה, איפה כדאי להשקיע וממה רצוי להיזהר. אני מספיק מבוגר לזכור ששבוע לפני הבחירות הישירות לראשות הממשלה ב-1996 נערך משאל גדול בין כל מיני מיסטיקנים, ורובם המוחלט הודיעו שפרס יביס בקלות את נתניהו. כנראה שהם היו חכמים, כי מלבד מפות אסטרולוגיות ותאריכים אקראיים הם קראו גם סקרים פוליטיים. אבל בסוף, כידוע, קרה אחרת. זה לא מנע מאותם אנשים לחזות דברים אחרים במשך השנים, כי רק התחזית מעניינת אותנו, ואף אחד לא יטרח לעמת את אותם אנשים עם העובדות. 

נראה לי שאחרי השנתיים האחרונות, גם מעט התועלת הבידורית והחן של אותן תחזיות נעלמה. בוא נלך שנתיים אחורה, לסוף דצמבר 2019: לא רק תחזיות לשנה הקרובה קיבלנו, אלא גם תחזיות לעשור הקרוב כולו, וקצת מביך לקרוא אותן עכשיו. מגיפה עולמית שתשנה סדרי בראשית? את זה אני לא זוכר שמישהו חזה. 

בדיעבד כולם יכולים להסביר מה בדיוק קרה

אבל בואו נניח לרגע לאותם מיסטיקנים, ונעבור לאלו שהם בהחלט לא מבססים את הידע והניסיון שלהם על תחושות או חוכמה נסתרת, אלא על ניסויים ותקפות לוגית – המדענים. מאז שהתחילה הקורונה, למדנו להכיר מקרוב את עולם המדע והרפואה, על בעלי המקצוע ואופן הפעולה שלהם, על הידע והכישורים וגם על הפוליטיקה הקטנה ומאבקי האגו. ראינו את ההישג המדהים של החיסונים (וגם התרופות שבדרך), אבל גם את התחזיות של כמה מהמומחים הגדולים ביותר, שאיך לומר בעדינות, לא ממש התיישרו עם המציאות. חתני פרס נובל דיברו על "שפעת קלה שתחלוף", פרופסורים נכבדים הזהירו מהחיסונים, ומצד שני מומחי בריאות הציבור חזו אסון במספרים מפלצתיים (לא משהו שהתקרבנו אליו, לשמחתנו). 

אם יש משהו שהקורונה מצטיינת בו מלבד להדביק אנשים ולסכן אותם, זה היכולת שלה להרוס בקלות כל תחזית ומודל. נניח שאנחנו רוצים לתכנן נסיעה לחו"ל בפסח – אין אדם אחד שבאמת יכול לדעת, האם תהיה כאן קטסטרופה עם נתב"ג נעול ועולם בסגר, או חיים רגילים אחרי שהאומיקרון יחלוף כאילו לא היה כאן.  

הטעויות האלו לא מוגבלות רק לתחום הרפואה. זוכרים שהיו כאן כמעט מיליון מובטלים באמצע הסגר הראשון (מרגיש כאילו זה קרה בעשור הקודם)? כלכלנים דיברו אז על התמוטטות המשק, על חזרה של עשרים שנה אחורה, ועל משבר שיכניס את השפל הגדול לכיס הקטן – והנה אנחנו עם רמת אבטלה רגילה, ותעשיית היי טק שחוגגת כל יום אקזיט גדול יותר. 

ברור שבדיעבד כולם יכולים להסביר מה בדיוק קרה, אבל לחזות מראש? זה כבר סיפור אחר. המציאות שלנו משתנה בקצב מסחרר. אם היו מספרים לי לפני שנה וחצי שישראל תחתום על הסכמי שלום עם ארבע מדינות מוסלמיות, ושאיילת שקד תשב בקואליציה עם מנסור עבאס, אני לא יודע מה משני התסריטים היה נשמע מופרך יותר. זה נכון גם לגבי איראן, ומשבר האקלים, והמכוניות החשמליות, ודונלד טראמפ, ותכניות ריאליטי – שום דבר כבר לא בטוח. 

בקיצור – יש לי תחזית אחת לשנה הבאה שבוודאי תתממש: נבחרת ישראל לא תעפיל לאליפות אירופה בכדורגל. חוץ מזה – הכל פתוח.

תגובות