על פי החוק, הבחירות הכלליות בישראל אמורות להתקיים פעם אחת בכל ארבע שנים. מי שקבע את החוק הזה חשב בהגיון: בואו נבחר כנסת, שבעצמה תבחר ממשלה, ולשלטון החדש יהיו ארבע שנים 'שקטות' לפעול לטובת האזרחים – מספיק זמן כדי לצבור הישגים ולרכוש את אמון הציבור, או להיכשל מבלי היכולת להאשים את הממשלות הקודמות. ארבע שנים שאמורות לייצר יציבות שלטונית ופוליטיקה שמתנהלת על פי לוחות זמנים סבירים.
אבל בישראל, כידוע, מה שסביר הוא לא מה שקורה: בפועל, במאה ה-21 התקיימו כבר אחת עשרה מערכות בחירות ואנחנו רק ב-2025, כלומר בחירות בכל שנתיים ורבע. רק אחת משש הכנסות האחרונות שנבחרו כיהנה ארבע שנים מלאות, כפי שאמור להיות. זה אומר שאנחנו נמצאים באופן מתמיד במערכת בחירות שלא נגמרת, והתאריך שבו אמורות להתקיים הבחירות הוא המלצה, מעין נקודת פתיחה למו"מ עתידי ומתיש בין הפוליטיקאים.
אנחנו חיים במדינה שבה הכול קורה מהר: דברים שיום אחד נראים בלתי הגיוניים, הופכים למחרת למציאות, ולאחר שבוע לחדשות ישנות. מבצעים צבאיים, רפורמות, מינויי ופיטורים של בכירים, תוכניות כלכליות – הכל קם ונופל ושוב קם במהירות, כאילו מהדורות החדשות הן מרוץ מאה מטרים בגמר האולימפי, שבו אסור למצמץ לרגע וכל אלפית שנייה קובעת.
ומול כל אלה, תמיד לדבר אחד יש לנו זמן, ואורח רוח, ויכולת תכנון לטווח ארוך – הבחירות.
מהרגע שהכנסת מתפזרת והממשלה הופכת לממשלת מעבר, הפוליטיקאים שלנו לוקחים את הזמן: "פירקנו את הממשלה? פיזרנו את הכנסת? אין בעיה, אבל בינתיים נמשיך כמה חודשים במצב הקיים". למה? כי הם יכולים.
עוד לפני שמחליטים באופן רשמי לפזר את הכנסת (אירוע שלא כל כך פשוט להוציא לפועל), כבר דואגים לוודא שהבחירות לא יגיעו מוקדם מדי. אחרי הכל, בחירות משמעותן חלוקה מחדש של הכוח והמשרות, כך שאנשים שעבדו קשה בפריימריז או בפוליטיקה פנימית כדי להגיע למעמד של ח"כ, לא בדיוק ממהרים לכרות את הענף עליו הם יושבים. בכל זאת, יכול להיות שאת הכנסת הבאה הם יוכלו לראות רק בערוץ 99.
הקדמת הבחירות זה לא אירוסין
אז כרגע הרבה תאריכים נזרקים לאוויר: הסתיו הקרוב, החורף הבא, לפני ט"ו בשבט או אחרי חנוכה - כל תאריך עתידי מגובה בסיבות ונימוקים מדוע דווקא אז אנחנו אמורים ללכת אל הקלפי. השיקולים תמיד מגוונים: 'סדר היום הפוליטי', הצבעה על תקציב, ארגון של הפריימריז, התארגנות המפלגות על מימון וקמפיינים, ניסיון לבלום מתמודדים חיצוניים ועוד. רק שיקול אחד לא מופיע בתפריט הרחב הזה: מה טוב למדינה שלנו.
לומר שישראל היא מדינה מקוטבת פוליטית זה לומר את המובן מאליו: בכל יום, בכל רגע, בכל נושא שעל סדר היום, המרחב הציבורי שלנו מלא ברעל ומדון. לרוב לא מדובר בוויכוחים עקרוניים והתנגשות אידיאולוגית, אלא הטחת בוץ הדדית, הסתה ופילוג מכוון. בתקופת בחירות, העסק הזה מגיע לשיא ועובר גם לאלימות פיזית. מבחינה ציבורית, לישראל אין שום דבר להרוויח ממערכת בחירות ארוכה ומתמשכת, חוץ מעוד כמה קרבות במלחמת ההתשה הפוליטית שמתנהלת כאן. עוד זמן של מערכת בחירות הוא עוד זמן של קמפיין (עסק רווחי מאד למי שמתפרנס מהתחום), ועוד זמן שבו המרחב שלנו מלא בלכלוך, פיזי וסמלי.
איזו סיבה יש לנו, האזרחים שלא מצפים מהפוליטיקאים לג'וב או להטבות, אלא פשוט לקבל החלטות שישפרו את החיים כאן, לרצות לגרור את מערכת הבחירות במשך כמה חודשים?
אומרים לנו שבחירות זה לא משהו שאפשר לעשות מעכשיו לעכשיו, והן דורשות התארגנות ולוגיסטיקה ומינוי ועדות וסגירת ספר בוחרים, ואני בהחלט יכול להבין את זה. רק מה, כשרואים מה קורה במקומות אחרים, מבינים שגם לוגיסטיקה אפשר לזרז: הבחירות האחרונות בבריטניה, למשל, מדינה קצת יותר גדולה מישראל, התקיימו חודש וחצי לאחר שהוכרזו. חודש וחצי. בגרמניה זה לקח קצת יותר זמן: הקנצלר הקודם שולץ פירק את הממשלה בדצמבר, וכעבור חודשיים הגרמנים הלכו לקלפי (ועוד באמצע הייתה להם פגרת חגים וחופשת חורף). בצרפת, בקיץ שעבר עמנואל מקרון החליט על פיזור הפרלמנט ובחירות חדשות, ולא תאמינו, אבל בתוך שלושה שבועות נבחר פרלמנט חדש.
כל הדוגמאות האלה מוכיחות שלא רק שאין מניעה ארגונית לקיים בחירות במהירות, אלא שדמוקרטיות חזקות מבינות שאם הוכרזו בחירות ואם הפרלמנט התפזר – הדבר הנכון ביותר לעשות, זה לפנות כמה שיותר מהר אל העם. רק אצלנו, משום מה, לכולם יש זמן.
פותחים יומנים, אומרים שהחודש הזה לא נוח והחודש הזה קצת עמוס, וכאן אנחנו כבר קרובים מדי לחגים, ובכלל – איך ננהל קמפיין בזמן כל כך קצר?
כשלפיד ובנט הודיעו על פירוק הממשלה והליכה לבחירות, זה לקח ארבעה חודשים וחצי עד יום הבוחר. השיא שלנו היה ב-2019. הכנסת אז לא הצליחה להקים קואליציה חדשה, ובכל זאת חיכינו כמעט ארבעה חודשים למערכת בחירות נוספת. אני באמת לא מצליח להבין מדוע חברי הכנסת רואים את כל נושא הקדמת הבחירות כאיזה טקס אירוסין שבו מכריזים על האירוע, אבל לא כל כך דחוף לקיים אותו מהר. רוצים להתחתן? בבקשה. רוצים ללכת לבחירות? קדימה, לְמה אתם בדיוק מחכים?